חזון

“כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר יְהוָה מִירוּשָׁלָ‍ִם.”

החנויות של החברה לכתבי הקודש פרוסות בשלוש ערים מרכזיות ברחבי הארץ: ירושלים, תל אביב וחיפה. מתוך שאיפה להפוך את דברו של אלוהים – התנ”ך והברית החדשה, לזמין ונגיש לכל אדם ובכל שפה. בנוסף, על מנת להפוך את כתבי הקודש למובנים, אנחנו מפתחים כלים המסייעים בהבנת הטקסט, כדוגמה: התנ”ך המבואר, ספרי הגות ולימוד שונים. בפלטפורמה הדיגיטאלית הקמנו את אתר “הכתובים” המאפשר קריאה, לימוד וחיפוש בטקסט של כתבי הקודש.

אנחנו מאמינים שדברו של אלוהים הוא האמת. על כן הוא גם הבסיס לכל פעילותינו.

“נֵר־לְרַגְלִי דְבָרֶךָ; וְאוֹר, לִנְתִיבָתִי”

תהילים קיט 105

 מאת יאיר פרנק – מנהל פרויקט הרוויזיה

התרגום החדש לעברית של הברית החדשה יצא לאור לראשונה בשנת 1976. הנוהל המקובל בעולם תרגומי מקרא הוא הכנסת תיקונים לטקסט מעת לעת. בכל מקרה, נהוג לבצע ריענון כולל של התרגום לאחר תקופה שבין עשרים לחמישים שנה מהוצאתו לאור. יחד עם זאת, כל תרגום חדש בדרך כלל עובר תיקונים מסוימים כבר לאחר מספר שנים בודדות מפרסומו. תיקונים אלה מתמקדים באיות שגוי, בשגיאות פיסוק ובעניינים טכניים אחרים שהמשתמשים הבחינו בהם. הטקסט המתורגם זקוק לרענון מקיף כאשר השפה המדוברת עוברת שינוי משמעותי, או בעקבות התפתחות המחקר המדעי של הטקסט המקורי, שמביאה מידע חדש שלא היה ידוע קודם לכן.

בשנת 1991 עם הוצאת המהדורה המבוארת של הברית החדשה, עבר התרגום החדש מספר תיקונים בעלי אופי טכני בעיקרם. עם זאת, במהדורה זו נעשו שלושה עדכונים עיקריים.       הראשון קשור למונח היווני ׳הוֹי־יוּדָייוֹיי׳ (οἱ Ἰουδαῖοι) המופיע בטקסט בתדירות. הוחלט לתרגם אותו בכל פעם על פי הקשרו. למשל, ביוחנן א 19 ל׳ראשי היהודים׳ ואילו ביוחנן ו 52 ל׳השומעים׳.       השני נוגע למילה היוונית ׳קוּרִיוֹס׳ (κύριος). כאשר במקור המילה מיודעת היא תורגמה ל׳אדון׳, וכאשר אינה מיודעת, ל׳יהוה׳.       העדכון השלישי התייחס לאופן תרגומה של המילה ׳רוח׳. הוחלט בעצה אחת עם מומחה בתחום התרגום שהברית החדשה צריכה להיות עקבית עם ההופעה המקובלת של המילה בתנ״ך. מאחר ש-80% מהופעות המילה בתנ״ך, כאשר היא קשורה בבירור לאלוהים, מציגות אותה במין דקדוקי נקבה (ראה למשל: בראשית א 2; במדבר כד 2), הוחלט שהמילה תצויין גם בתרגום בדרך זאת.

עם מלאות 40 שנה להוצאתו, הוחלט בחברה לכתבי הקודש לבצע רענון מקיף וכולל של התרגום. רוויזיה כזאת מתבקשת לאור השינויים שעברו על השפה העברית המדוברת במהלך העשורים האחרונים. מלאכת העדכון נעשתה על ידי צוות של החברה לכתבי הקודש ביחד עם ועד תרגום שהוקם למטרה זו. העדכון כלל השוואה מדוקדקת לטקסט היווני האקלקטי (The Nestle-Aland Novum Testamentum Graece) כאשר הגישה של הצוות בתירגום הייתה מילולית יותר מאשר דינמית. כמו כן, נאספו משובים מקבוצה של צעירים דוברי עברית כשפת אם, שנתבקשו לקרוא את הטקסט בעין מדוקדקת ולהצביע על קשיים בהבנתו. לבסוף, הטקסט עבר עריכה לשונית על ידי מומחה בעל שם לשפה העברית. 

מרבית השינויים הוכנסו לטקסט בגלל התפתחות השפה העברית במהלך העשורים האחרונים. מילים שכיחות באמצע שנות השבעים יצאו מכלל שימוש או הפכו לנדירות היום. מסיבה זאת למשל, בבשורת מתי א 19, המילה ׳לשלח׳ הוחלפה במילה ׳לגרש׳: ״הֶחְלִיט לְשַׁלֵּחַ אוֹתָהּ״ – ״הֶחְלִיט לְגָרֵשׁ אוֹתָהּ״. כך גם המילה ׳צרורותיהם׳ הוחלפה ל-׳אוצרותיהם׳: ״וּפָתְחוּ אֶת צְרוֹרוֹתֵיהֶם״ – ״וּפָתְחוּ אֶת אוֹצְרוֹתֵיהֶם״ (שם, ב 11).

היו מקרים בהם התרגום ניסה לשמר זיקה למינוח מקראי מקביל. דוגמה טובה לכך היא השימוש בביטוי ׳רודפי שלום׳. בפרק ה׳ של בשורת מתי נאמר: ״אַשְׁרֵי רוֹדְפֵי שָׁלוֹם״ (פס׳ 9), אבל לפי המקור היווני צריך להיות, ״אַשְׁרֵי עוֹשֵׂי שָׁלוֹם״. ייתכן שהמתרגמים ביקשו לכוון לדבר המזמור  – ״בַּקֵּ֖שׁ שָׁל֣וֹם וְרָדְפֵֽהוּ״ (תהלים לד 15), אך עם זאת הרחיקו את התרגום מהמקור.

דוגמה נוספת לעדכון הטקסט היא מפרק יב של בשורת מתי: ״מַלְכַּת תֵּימָן תָּקוּם בַּמִּשְׁפָּט״ (פס׳ 42). מאחר שלא מדובר על מלכת תימן מחצי האי ערב, אלא למשמעות המקראית של המילה ׳תימן׳  כ׳דרום׳, עודכן הטקסט בהתאם למקור היווני ל-״מַלְכַּת הַדָּרוֹם תָּקוּם בַּמִּשְׁפָּט״. 

בדוגמה הבאה שימר התרגום תואר שאינו בשימוש היום: ״שָׁמַע הוֹרְדוֹס שַׂר־רבַע הַמְּדִינָה״ (מתי יד 1). לכן הוחלט לציין את התואר של הורדוס בצורה מובנת ומדויקת יותר כיום: ״שָׁמַע הוֹרְדּוֹס מוֹשֵׁל הַמָּחוֹז״.

עניין נוסף אליו נדרשו מעדכני התרגום, היה בנוגע למובאות מקראיות המופיעות בטקסט של הברית החדשה. המתרגמים בדומה לדליטש ולזלקינסון בתרגומיהם, העדיפו לרוב לצטט את נוסח המסורה של הטקסט המקראי. החלטה זו פגעה במהימנות התרגום ביחס למקור היווני של כתבי הברית החדשה. זאת מכיוון שמחברי הבשורות והאיגרות, ברוב המקרים, לא ציטטו את נוסח המסורה של התנ״ך, אלא את תרגום השבעים או נוסח אחר שאינו מוכר לנו היום. זאת הסיבה שהציטוטים שהם מביאים מהתנ״ך שונים מהטקסט שמוכר לנו בעברית (נוסח המסורה). במהלך מלאכת העדכון של התרגום החדש, נעשתה הקפדה לתרגם את הטקסט היווני כפי שהוא, במקום להעתיק את נוסח המסורה. להלן מספר דוגמאות:

בבשורת מתי (יג 15) מצוטטים דבריו של ישעיהו הנביא:

הַשְׁמֵן֙ לֵב־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְאָזְנָ֥יו הַכְבֵּ֖ד וְעֵינָ֣יו הָשַׁ֑ע פֶּן־יִרְאֶ֨ה בְעֵינָ֜יו וּבְאָזְנָ֣יו יִשְׁמָ֗ע וּלְבָב֥וֹ יָבִ֛ין וָשָׁ֖ב וְרָ֥פָא לֽוֹ׃ (ישעיה ו 10)

לאחר העדכון, הטקסט משקף את המקור היווני בצורה מדויקת במילים שלהלן:

״כִּי הִשְׁמִין לֵב הָעָם הַזֶּה וְאָזְנֵיהֶם כָּבְדוּ, וְעָצְמוּ אֶת עֵינֵיהֶם פֶּן יִרְאוּ בְּעֵינֵיהֶם וּבְאָזְנֵיהֶם יִשְׁמְעוּ וּבִלְבָבָם יָבִינוּ וְיָשׁוּבוּ, וַאֲרַפֵּא אוֹתָם.״ (מתי יג 15). 

נבואה נוספת של ישעיהו מצוטטת בבשורת מתי טו 9-8. גם במקרה זה העתיקו לתרגום את נוסח המסורה של הטקסט:

״וַיֹּ֣אמֶר אֲדֹנָ֗י יַ֚עַן כִּ֤י נִגַּשׁ֙ הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה בְּפִ֤יו וּבִשְׂפָתָיו֙ כִּבְּד֔וּנִי וְלִבּ֖וֹ רִחַ֣ק מִמֶּ֑נִּי וַתְּהִ֤י יִרְאָתָם֙ אֹתִ֔י מִצְוַ֥ת אֲנָשִׁ֖ים מְלֻמָּדָֽה׃״ (ישעיה כט 13)

לאחר תרגום הפסוק כפי שהוא במקור היווני, הטקסט עודכן באופן הבא:

״הֶעָם הַזֶּה בִּשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבָּם רָחוֹק מִמֶּנִּי. אוּלָם לַשָּׁוְא הֵם עוֹבְדִים אוֹתִי בְּלָמְדָם מִצְווֹת אֲנָשִׁים.״ (מתי טו 9-8)

בספר מעשי השליחים (ב 26) מצוטט פסוק מספר תהלים:

״לָכֵ֤ן ׀ שָׂמַ֣ח לִ֭בִּי וַיָּ֣גֶל כְּבוֹדִ֑י אַף־בְּ֝שָׂרִ֗י יִשְׁכֹּ֥ן לָבֶֽטַח׃״ (תהלים טז 9)

גם כאן תוקן התרגום בהתאם למקור היווני:

״לָכֵן שָׂמַח לִבִּי וְתָגֵל לְשׁוֹנִי, אַף־בְּשָׂרִי יִשְׁכן בְּתִקְוָה״ (מה״ש ב 26).

…

הדוגמאות שהבאנו לעיל באות לייצג את העבודה שנעשתה במהלך הרוויזיה של הטקסט. עשינו כמיטב יכולתנו על מנת שציבור הקוראים יוכל להתברך מתרגום עדכני, מדויק וברור ככל האפשר של הברית החדשה בעברית מודרנית. אנו תקווה שכל הקוראים יתברכו ויגדלו בהבנת דבר אלוהים.

מאת יאיר פרנק

כָּל הַכָּתוּב נִכְתַּב בְּרוּחַ אֱלֹהִים, וּמוֹעִיל הוּא לְהוֹרָאָה, לְתוֹכֵחָה, לְתִקּוּן, לְחִנּוּךְ בְּמַעְגְּלֵי צֶדֶק, לְמַעַן יִהְיֶה אִישׁ הָאֱלֹהִים מֻשְׁלָם, וּמֻכְשָׁר לְכָל מַעֲשֶׂה טוֹב. (טימ״ב ג 16—17)

ב. השתמרות הטקסט היווני של הברית החדשה

קיימים למעלה מ־5000 כתבי יד של הטקסט היווני של הברית החדשה – יותר מכל חיבור אחר מהעולם הקדום. כל אחד מכתבי היד הוא העתק של כתב יד קדום ממנו. בכתבי היד נוכל למצוא כאלה שהועתקו פחות מחמישים שנה אחרי הכתבים המקוריים – שאינם בידינו, לעומת אחרים שהועתקו אחרי יותר מ־1400 שנים. אין ברשותנו כתב יד המכיל את כל הטקסט של הברית החדשה בשלמותו. רוב כתבי היד מציגים ספרים בודדים או קטעים קצרים של הטקסט.

הטקסט האלכסנדרוני – משפחת כתבי יד המאופיינת בטקסט פשוט שאינו מלוטש מבחינה דקדוקית וסגנונית. היא מכילה טקסטים תמציתיים, מעט מחוספסים, פחות מתואמים, ובאופן כללי קשים יותר משאר סוגי הטקסטים. בהתאם לכך הטקסט האלכסנדרוני נחשב – לדעת החוקרים של כתבי יד יווניים עתיקים – למהימן והקרוב ביותר לכתבים המקוריים עצמם. עֵדֵי הנוסח [3] המרכזיים המשמרים אותו בין השאר, הם קוֹדֶקְס [4] סינאיטיקוס (Codex Sinaiticus) וקודקס ותיקנוס (Codex Vaticanus), שניהם מהמאה הרביעית, וכן פפירוסי בודמר (Bodmer Papyri) מסוף המאה השנייה או מתחילת המאה השלישית. התרגומים לשפה הקופטית מהמאה השנייה והמאה השלישית מתבססים על סוג הטקסט הזה.

הטקסט המערבי – משפחת הטקסטים הזאת מיוצגת על ידי עדי נוסח מהמאה החמישית והשישית, אם כי נמצאו קטעי פפירוסים קדומים מהמאה השלישית המביאים טקסטים בנוסח המאפיין אותה. היא הייתה נפוצה באיטליה, בצפון אפריקה ובאזור צרפת של ימינו. התרגום הלטיני הקדום והתרגום הסורי הקדום התבססו עליה. המאפיין המרכזי של הטקסט המערבי הוא שימוש נרחב בפרפרזה – כלומר, ניסוח מחדש של משפט מקורי בצורה פשוטה יותר להבנה. כחלק מגישה זו מילים ואפילו סעיפים הוחלפו בניסוח אחר, אחרים הושמטו ממקום אחד והוחדרו למקום אחר בחופשיות מפתיעה! מסיבה זו הטקסט המערבי הוא הארוך ביותר מבין סוגי הטקסטים המוכרים לנו כיום. הדוגמה הטובה ביותר לכך היא המקרה של ספר מעשי השליחים. הטקסט המערבי מביא גרסה ארוכה יותר בכעשרה אחוזים ממה שמוכר לנו משאר משפחות הטקסטים.

ידוע שכאשר מדובר בטקסט שנחשב לקדוש, הנטייה המוכרת והטבעית היא לא להשמיט ממנו דבר מפאת הקדושה, אלא להוסיף פה ושם הסבר לשם הבנת הנקרא. ולכן דווקא הטקסט הקצר והקשה יותר – כמו למשל, הטקסט האלכסנדרוני – עשוי להיות מהימן וקרוב יותר לטקסט המקורי.

הטקסט הביזנטי – נקרא גם ׳טקסט הרוב׳ (the Majority text) מאחר שקרוב לתשעים אחוזים מכתבי היד היווניים המוכרים משמרים את הנוסח הביזנטי. זהו הסוג המאוחר ביותר מבין משפחות הטקסט השונות. עֵד הנוסח הקדום ביותר של משפחת הטקסט הביזנטי הוא קודקס אלכסנדרינוס (Codex Alexandrinus) מהמאה החמישית המכיל את ספרי הבשורה בלבד. ספר מעשי השליחים ואיגרות השליחים לפי הנוסח של הטקסט הביזנטי, מקורם בקודקס אנגליקוס (Codex Angelicus) מהמאה התשיעית. הטקסט הביזנטי מופיע עוד במספר גדול מאוד של כתבי יד מאוחרים, מהמאה התשיעית ועד המאה השבע־עשרה. המאפיין המרכזי של הטקסט הזה הוא הבהירות והשלמות הסגנונית. עורכי הטקסט עמלו על העלמת חספוסי השפה ועל סדר מילים אחיד בקטעים המקבילים. לעתים שינו עורכי הטקסט מילים מספר כדי לקבל טקסט התומך בקריאה אורתודוקסית יותר. דוגמה של שינוי של הטקסט המקורי, שמטרתו הייתה למנוע אי־הבנה תיאולוגית, אפשר לראות למשל בבשורת לוקס פרק ב׳. הקטע מתאר את ישוע בגיל שתים־עשרה נשאר במקדש והוריו מחפשים אותו. כתבי היד העתיקים והאיכותיים ביותר – מהמשפחה האלכסנדרונית – מציינים שהוא נשאר שם ״וְהוֹרָיו לֹא יָדְעוּ״ (פסוק 43). משום שיוסף לא היה אביו הביולוגי של ישוע, מעתיקי הטקסט שינו את המילה ׳הוריו׳ וכתבו בכתבי יד – מהמשפחה הביזנטית – ״וְיוֹסֵף וְאִמּוֹ לֹא יָדָעוּ״. השינוי נבע מהרצון של מעתיקי הטקסט להגן על הדוֹגמה [5] של לידת הבתולין של ישוע.

החל בשלהי המאה השנייה העדיפו קהילות המאמינים ברחבי האימפריה הרומית להשתמש בכתבי הברית החדשה בתרגומים השונים של השפות שבאזור מגוריהן. במערב האימפריה התרגום הלטיני של הטקסט היה בשימוש עיקרי – מסיבה זו נשתמרו למעלה מ־8,000 כתבי יד של הטקסט בשפה הזאת. באזור מצרים התרגומים לשפה הקופטית היו בשימוש עיקרי אצל המאמינים המקומיים, בעוד שבאזור סוריה נעזרו הקהילות המקומיות בתרגומים לשפה הסורית. רק בחלק המזרחי דובר היוונית של האימפריה הרומית נשאר הטקסט היווני של הברית החדשה בשימוש רציף של קהל המאמינים. בעקבות תהליך היסטורי זה זכה הטקסט הביזנטי – שהיה נהוג באזור זה – להעתקים מרובים מאוד לאורך מאות בשנים.

ג. הדפסת הברית החדשה בעולם

מהפכת הדפוס במאה החמש־עשרה הובילה לסוף תקופת ההעתקות של כתבי היד של טקסט הברית החדשה. המהדורה המודפסת הראשונה של הטקסט היווני של הברית החדשה יצאה לאור בשנת 1514 בספר בריתות רב־לשוני בעריכת הקרדינל פרנסיסקו חימנז דה סיסנרוס.

 לכן כדי להגיע לטקסט אחיד שיועבר למדפיס הוא השווה בין כתבי היד המעטים האלה – אשר כולם השתייכו לסוג הטקסט הביזנטי בלבד, הנחשב כאמור לרחוק ביותר מהכתבים המקוריים – ואף הכניס פה ושם תיקונים בין שורות הטקסט. כאשר פסוקים אחדים היו חסרים בכתבי היד שאיתם עבד, הוא תרגם בעצמו את החסר ליוונית מהווּלְגָּטָה [6]. כך הוא נהג גם למשל, עם ששת הפסוקים האחרונים של ספר ההתגלות. התרגום של ארסמוס מהלטינית בחזרה אל היוונית התבסס על כתב יד משובש של הטקסט הלטיני של הוולגטה. ארסמוס תרגם: ״יִגְרַע הָאֱלֹהִים אֶת-חֶלְקוֹ מִסֵּפֶר הַחַיִּים ״ במקום ״יִגְרַע הָאֱלֹהִים אֶת-חֶלְקוֹ מֵעֵץ הַחַיִּים״ (התג׳ כב 19). הנוסח שלו לא מופיע בשום כתב יד יווני.

אחת הביקורות המשמעותיות שהושמעו בתקופתו כנגד הטקסט היווני שהוא הכין וסידר להדפסה, הגיעה מהעורך של ספר הבריתות הרב־לשוני של הקרדינל חימנז דה סיסנרוס, אדם בשם יעקוֹבוּס סטוּנִיקָה. הוא האשים את ארסמוס בהשמטת קטע משמעותי מפרק ה׳ של האיגרת הראשונה ליוחנן: ״כִּי שְׁלֹשָׁה הַמְּעִידִים בַּשָּׁמַיִם הָאָב הַדָּבָר וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ וּשְׁלָשְׁתָּם אֶחָד הֵמָּה׃ וּשְׁלֹשָׁה הֵמָּה הַמְּעִידִים בָּאָרֶץ הָרוּחַ הַמַּיִם וְהַדָּם וּשְׁלָשְׁתָּם עֵדוּת אֶחָת׃״ (7—8). קטע זה לא נמצא למעשה בשום כתב יד יווני ובשום תרגום עתיק של הטקסט – פרט לתרגום ללטינית – ואינו מצוטט כלל בכתבי אבות הכנסייה היווניים. ארסמוס השיב לטענתו של סטוניקה, שקטע זה אינו מופיע בכתבי יד שברשותו. עם זאת, אף על פי שהעדות הטקסטואלית אינה ברשותו, הבטיח ארסמוס להכניס את הקטע לתוך הטקסט במהדורה הבאה. ארסמוס היה נאמן להבטחתו והקטע הזה אכן הופיע במהדורות הבאות של הטקסט שהכין וסידר לדפוס. המקרה מלמד, כי ארסמוס היה מוכן להכניס לטקסט היווני שלו קטע שלגביו לא הייתה לו שום אסמכתה בכתבי היד שברשותו ואף לא בשום כתבי יד עתיקים. זו הסיבה שפסוקים אלו נמצאים עד היום בתרגומים שמבוססים על הטקסט שלו.

הנוסח של ארסמוס הפך לנוסח הפופולרי בתקופתו ולבסיס של תרגומי הברית החדשה לשפות מודרניות – למשל התרגום לגרמנית של מרטין לותר והתרגום לאנגלית של ויליאם טינדייל. במהלך השנים זכה נוסח ארסמוס, שמביא את הגרסה המאוחרת של הטקסט הביזנטי, למהדורות מודפסות רבות. הוא שימש גם הבסיס לתרגום המלך ג’יימס בשפה האנגלית בשנת 1611, דבר שתרם להתרחבות תפוצתו.

בשנת 1633 זכה נוסח ארסמוס בכינוי ״הטקסט המקובל״ (The Received Text, Textus Receptus) על ידי בני משפחת המוציאים לאור אֶלזֵבִיר ההולנדית. בהקדמת המהדורה השנייה של ספר הברית החדשה היווני שלהם נכתב: ״לכן הנה יש לך הקורא היקר, טקסט מקובל על ידי כולם״. את הקביעה הבטוחה הזאת הם שאבו מהעובדה הפשוטה שעשרות המהדורות המודפסות של הברית החדשה שיצאו לאור עד זמנם התבססו על הנוסח שקבע ארסמוס בעבודתו כאשר למעשה לא היה בנמצא נוסח מודפס אחר של הטקסט.

הטקסט המדעי – במהלך המאות שמונה־עשרה ותשע־עשרה אספו מומחים לשפה היוונית מספר גדול מאוד של כתבי יד עתיקים של הטקסט וחקרו אותם. במהלך עבודתם הגיעו להבנה שכדי להגיע לנוסח שהכי קרוב לנוסח של הכתבים המקוריים, עליהם להתייחס גם אל כתבי היד העתיקים ביותר והערוכים פחות לאורך הדורות, אשר מעידים על הטקסט המקורי. רובם ככולם של המומחים לכתבי יד יווניים של הברית החדשה – למעט כמה חוקרים בודדים – מסכימים שמשפחת הטקסט האלכסנדרוני משמרת בצורה הקרובה והמהימנה ביותר את הנוסח של הכתבים המקוריים, בעוד שמשפחת הטקסט הביזנטי מביאה נוסח שעבר עיבוד וסיגנוּן רב במהלך מאות השנים של השתמרותו – ולכן משמרת בצורה פחות מהימנה את הטקסט המקורי.

לאחר תהליך ארוך של מחקר התגבשה ההבנה שעל פני ׳הטקסט המקובל׳ של ארסמוס יש להעדיף ׳טקסט אֶקְלֶקְטִי׳ – המביא בחשבון את כלל כתבי היד הקיימים, ומשקף את הנוסח הקרוב ביותר לכתבים המקוריים ככל שאפשר. במהלך סידור הטקסט האקלקטי להדפסה עברו החוקרים על כתבי היד המוכרים – לרבות אותם אחדים שמהם ערך ארסמוס את ׳הטקסט המקובל׳ שלו – ודירגו את מידת אמינותם ומהימנותם על פי כללי מחקר מקובלים בתחום. אפשר לתמצת כללים אלו בנקודות שלהלן:

• כאשר הקריאה מראה נטייה להחליק קשיים טקסטואליים קרוב לוודאי שמדובר בנוסח שעבר עיבוד ולכן שונה מהמקור.
• קריאות מאושרות או נדחות ברמת מהימנותן על פי האיכות שלהן ולא על פי מספר כתבי יד המעידות עליהן.
• הקריאה המועדפת עשויה להסביר בצורה טובה את קיומן של הקריאות האחרות.
• הקריאה המועדפת היא המתבקשת ביותר גם מבחינת הדקדוק והתחביר של המשפט, וגם מבחינת ההקשר הרחב יותר של הטקסט.

 בעקבות תהליך זה נקרא הטקסט האקלקטי גם לעתים ׳הטקסט הביקורתי׳ (Critical Text), והפך לבסיס התרגום של הברית החדשה לשפות מודרניות ב־150 השנים האחרונות. התרגום המודרני לעברית שהחברה לכתבי הקודש בישראל הוציאה לאור בשנת 1976, מתבסס גם הוא על הטקסט האקלקטי הזה.

מקצת חוקרי הברית החדשה טוענים בעד מהימנותה של הקריאה שנשתמרה במשפחת הטקסט הביזנטית והבאה לידי ביטוי בטקסט המקובל שחובר על ידי ארסמוס. אותם חוקרים גורסים, כי העובדה שרוב כתבי היד – גם המאוחרים ביותר – משמרים את הקריאה הביזנטית של טקסט והעובדה שלאחר מהפכת הדפוס זכה הטקסט להיות מודפס, מלמדות שאלוהים מאשר דווקא אותו. הטענה הזאת היא טענה שמבטאת אמונה דוֹגמטית המתעלמת מנסיבות השתמרותו של הטקסט היווני. הטקסט הביזנטי זכה לכל כך הרבה העתקות ולכן לעיבוד משמעותי משום שרק באזור זה נשארה היוונית השפה המדוברת לאורך ההיסטוריה. לעומת זאת, הקהילות המקומיות באזורים האחרים, שבהם לא שלטה השפה היוונית, עברו להשתמש בתרגומים של הטקסט היווני כבר בשלהי המאה השנייה. לכן אותן קהילות מאמינים לא המשיכו להעתיק את הכתבים היווניים שלהן. לפיכך מעטים הם כתבי היד היווניים המשמרים עדות טקסטואלית שונה מזו של כתבי היד הביזנטיים, ועם זאת עדותם מהימנה ואף קרובה יותר לכתבים המקוריים. בעקבות זאת, כאשר ביקשו להדפיס את הטקסט היווני במאה השש־עשרה, מצאו אותו בכנסייה היוונית האורתודוקסית דוברת היוונית שעדיין השתמשה בו. הטקסט שהיה בשימוש בכנסייה זו שייך למשפחת הטקסט הביזנטית.

חשוב לזכור, כי למרות ההבדלים בין ׳הטקסט המקובל׳ ולבין ׳הטקסט האקלקטי׳, הרי טקסטים אלו תואמים זה לזה בקרוב ל־95 אחוזים. ההבדלים הקיימים (כחמישה אחוזים) נובעים לרוב מהתחביר הסבוך של השפה היוונית, ואינם באים לידי ביטוי בתרגומים לשפות השונות. ההבדלים המעטים שכן באים לידי ביטוי בתרגומים לשפות השונות מהווים בערך אחוז אחד של הטקסט. הבדלים אלו אינם משפיעים על עקרונות האמונה המשיחית שבכתובים, ואינם משנים את המסר של הטקסט לכיוון כזה או אחר. הבוחר להשתמש בתרגום המבוסס על הטקסט המקובל, לא מחזיק בידו תרגום שמעוות את הלקח הבריא של דבר אלוהים ושמונע ממנו להתבגר באמונה ולצמוח בהכרת אלוהים. עם זאת, הטקסט האקלקטי משמר בצורה מדויקת יותר את הנוסח המקורי של הכתובים, ולכן הטקסט הזה נבחר לבסיס של התרגום המודרני של הברית החדשה על ידי החברה לכתבי הקודש בישראל.

ד. התרגום לעברית של הברית החדשה

ישוע לא דיבר יוונית אל תלמידיו אלא עברית וארמית בהתאם לקהל ולנסיבות שהיו סביבו. דבריו ותורתו תורגמו ליוונית וכך הגיעו אלינו בספרי הבשורה. קרוב לוודאי שמחברי הבשורות הסתמכו גם על מקורות שנכתבו בשפה שבה ישוע לימד. לוקס פותח את בשורתו במילים: ״רַבִּים שָׁלְחוּ יָדָם לְחַבֵּר אֶת סִפּוּר הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הִתְקַיְּמוּ בְּקִרְבֵּנוּ״, וידוע לנו גם ממסורות קדומות הבאות מחוץ לכתבי הקודש, על קיומם של ספרי בשורה בעברית ובארמית. אולם אף לא אחד מהטקסטים האלה נשתמר במהלך ההיסטוריה.

רוב קוראי הכתובים בשפה העברית מודעים לקיומם של שניים או שלושה תרגומים שונים של הברית החדשה לעברית. האמת היא שקיימים למעלה ממאה תרגומים חלקיים או שלמים של הספר לשפה העברית. למן האמצע המאה הארבע־עשרה ועד המאה התשע־עשרה תרגמו כל המתרגמים את הטקסט היווני לעברית מקראית. התרגומים נעשו מחוץ לארץ ישראל כמעט תמיד על ידי לא יהודים. מכל התרגומים האלה, המוכרים ביותר כיום הם אלו של יצחק אדוארד זַלְקִינְסוֹן ושל פרנץ דליטש.

העברית בתרגומו שאבה מילים רבות מהעברית של המִשנה, מתוך הנחה שהשפה המִשנָאית היא הקרובה ביותר לזמנם של ישוע והשליחים. המימון לעבודתו ולהדפסת תרגומו הגיע מהחברה לכתבי הקודש שהיה אמון על בריטניה ועל אזורים מחוצה לה (British and Foreign Bible Society). משנודע להם שדליטש לא ביסס את תרגומו על הטקסט המקובל (Textus Receptus), דרשו ממנו להתאים את עבודתו במהדורה הבאה לטקסט זה. על אף שדליטש נמנה עם המצביעים על הבעייתיות של הטקסט המקובל של ארסמוס, הוא נענה לדרישה הזו של הגוף הַמְּמַמֵּן. וזאת מאחר שלא מצא דרך אחרת להדפיס את עבודתו. את המהדורה השנייה שלו ביסס דליטש על הטקסט המקובל, ועם זאת דאג להאיר את עיני הקורא לקטעים שכנראה לא היו בכתבים המקוריים. הוא הכניס מערכת של סימנים שונים – סוגריים עם כוכבית, סוגריים כפולים ומרובעים – המציינים את הטקסטים המאוחרים ואינם משקפים בצורה מדויקת ומהימנה את המקור. דליטש המשיך ללטש את תרגומו וזכה לראות בחייו עשר מהדורות שונות של עבודתו. את המהדורה האחת־עשר לא הספיק להשלים עקב פטירתו. תלמידו המלומד גוסטב דלמן דאג להוציאהּ לאור לאחר מותו של דליטש. דלמן בעצמו ערך לאחר מכן, עוד שלוש מהדורות נוספות של התרגום הזה לעברית.

לאחר החייאת השפה העברית והקמת מדינת ישראל התעורר צורך אמיתי בתרגום של הברית החדשה לעברית מודרנית – שפתם של אזרחי המדינה ושל קהילות היהודים המשיחיים שבה. החברה לכתבי הקודש בישראל התייצבה לאתגר והחלה בתרגום הברית החדשה לעברית בת־זמננו בשנת 1973. הוקמה ועדה שכללה צוות של מומחים לשפה היוונית, לשפה העברית ולמלאכת התרגום; הוועדה פיקחה על שלבי העבודה. התרגום החדש התבסס כאמור, על הטקסט האקלקטי וראה אור בשנת 1976. בשנים 1991 ו־1995 עודכן התרגום המודרני על ידי החברה.

מגמת המתרגמים הייתה לשקף במהימנות מרבית את משמעותו וכוונתו של הטקסט המקורי, ועם זאת לא להכביד על הקורא בן־זמננו במילים מיושנות או לועזיות, או בביטויים פחות מובנים, כי אם להעבירם, במידת האפשר, בצורה ברורה לקורא העברית של היום. כך למשל, תורגם במתי כז 45 –  ״משעה שתים־עשרה בצהריים […] עד השעה שלוש״, בעוד שביוונית כתוב : ״מהשעה השישית […] עד השעה התשיעית״, כמניין הרומים בעת ההיא. דוגמה נוספת, במרקוס טו (פסוקים 39, 44—45) מצוין המונח ׳שר המאה׳. במקור היווני, מרקוס מתעתק את המילה הלטינית – ׳CENTURIO׳, לעומת מתי ולוקס המשתמשים באוצר מילים יווני כדי לבטא את אותו המונח. התרגום המודרני משתמש בכל המקומות האלה באותו מונח — ׳שר המאה׳. גם התרגום של המונח היווני – ׳HOI IUDAIOI׳ (היהודים) מדגים היטב את עבודת המתרגמים. המונח המופיע בתדירות בטקסט, תורגם בכל פעם על פי הקשרו, לדוגמה: ביוחנן א 19 ל׳ראשי היהודים׳ ואילו בפרק ו 52 ל׳השומעים׳.

ה. סוף דבר

בהשוואה לטקסטים של יצירות ספרות קלסיות מן העולם העתיק, לברית החדשה יש הרבה יותר עדי נוסח המשמרים את הטקסט. עדי נוסח אלו קרובים הרבה יותר לכתבים המקוריים מאשר עדי הנוסח של היצירות הקלסיות האחרות. בעוד ישנם למעלה מ־5000 כתבי יד המשמרים את הטקסט של הברית החדשה, מקצתם נוצרו מאה—מאתיים שנה לאחר הכתבים המקוריים, ליצירות הקלסיות יש כתבי יד בודדים ומאוחרים מאוד המשמרים אותם. למשל, ליצירתו של יוליוס קיסר, ׳מלחמת גאליה׳, שנכתבה בשנות החמישים לפני הספירה, קיימים שמונה—תשעה כתבי יד שהמוקדם שבהם מהמאה התשיעית אחרי הספירה. את ההיסטוריה של הרודוטוס שנכתבה במאה החמישית לפני הספירה משמרים סך הכול שמונה כתבי יד, והקדום ביותר שבהם נוצר במאה העשירית לספירה, כלומר קרוב ל־1500 מאות שנים לאחר הכתבים המקוריים. גם במקרה של כתבי היסוד של היהדות הרבנית – הַמִּשְׁנָה והתלמוד, ישנם מעט מאוד כתבי יד. עריכת המשנה הסתיימה במחצית הראשונה של המאה השלישית לספירה. שלושה כתבי יד מרכזיים של המשנה מוכרים לנו היום. כתב יד קאופמן וכתב יד פַּרמה שזמן כתיבתם מוערך למאה האחת־עשרה או השתיים־עשרה, וכתב יד קיימברידג’ בערך משנת 1350 לספירה. כתבי יד בודדים אלה התחברו מאות שנים לאחר עריכת הטקסט המקורי. המשנה נשתמרה אומנם גם בתוך התלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי, אבל גם במקרה של התלמודים מוכרים לנו כתבי יד אחדים בלבד. קיים רק כתב יד אחד המשמר את הנוסח של הבבלי, הוא כתב יד מינכן מאמצע המאה הארבע־עשרה. כמו כן, גם התלמוד הירושלמי נשתמר רק בכתב יד בודד, הוא כתב יד לֶיידֶן מהסוף של המאה השלוש־עשרה. נוסף על כתבי היד האלה של המשנה והתלמוד, נמצאו קטעים קטנים של הטקסט בגניזת קהיר [7] כאשר הקדומים שבהם מהמאה התשיעית לספירה. ההשוואה ליצירות אחרות מלמדת עד כמה מצב ההשתמרות של הטקסט של הברית החדשה הוא מיוחד במינו. עדי נוסח רבים כל כך של הטקסט מאפשרים להגיע לנוסח של הכתבים המקוריים במהימנות גבוהה מאוד.

דוברי השפה העברית התברכו בכמה וכמה תרגומים של הברית החדשה. כל אחד יכול לבחור את התרגום המועדף עליו. בין שזה תרגום בשפה משנאית ומקראית של דליטש ובין שזה תרגום לעברית מודרנית של החברה לכתבי הקודש. במהדורה המבוארת של ספר הבריתות של החברה לכתבי הקודש בישראל, צייַנו את ההבדלים הטקסטואליים העיקריים בין שני התרגומים על ידי הכנסתה של האות סיגמה היוונית במקומות הרלוונטיים בטקסט. בנוסף לכך, הוספנו נספח בסוף הספר המפרט את כל ההבדלים הקיימים.

חשוב שהקוראים יבינו את מקור ההבדלים המעטים הקיימים בין שני התרגומים האלה. אנחנו מקווים שהמאמר הזה יסייע בהבנת הבדלים אלו במיוחד נוכח העובדה שנשמעים יותר ויותר דברי ביקורת לא מבוססים על תרגום כזה או אחר. לצערנו, נראה שלאחרונה מופץ מידע מגמתי ולא מדויק על התרגומים במטרה לשבור את אמון הקוראים במהימנותו של התרגום המודרני. העומדים מאחורי הפרסומים האלה מבקשים לקדם את התרגומים של ׳הטקסט המקובל׳ ולכן ממליצים להשתמש בתרגום דליטש בלבד. המניע שלהם הוא אמונה דוֹגמטית שרק הטקסט המקובל של ארסמוס זכה בהשראה אלוהית וכל שאר הטקסטים מעוותים את דבר אלוהים. אלא שבעשותם כך הם חוטאים לאמת מבחינה היסטורית, ובעיקר חוטאים נגד קהילת אלוהים בהכניסם לתוכה גורם מבלבל ומפלג.

וְאִם מִישֶׁהוּ מִתְכַּוֵּן לְהִתְוַכֵּחַ, לָנוּ אֵין מִנְהָג כָּזֶה, אַף לֹא לִקְהִלּוֹת אֱלֹהִים. (קור״א יא 16)   

הרצאות שניתנו בחברה לכתבי הקודש

איך לקרוא את כתבי הקודש

מאת היינריך ישראל פולק © מתורגם על־ידי נכדו טוביה פולק

קריאה בכתבי הקודש

מהם כתבי הקודש? כתבי הקודש הם אוסף של ספרים שאלוהים העניק לנו דרך השראת רוח קודשו. מדוע חשוב לקרוא בכתבי הקודש? חשוב לקרוא בכתבי הקודש על מנת ש:

• נלמד להכיר את אלוהי האמת ואת משיחו ישוע
• נשמע את דבר יהוה – אלוהים מדבר אלינו בצורה הברורה ביותר דרך כתבי הקודש
• ניוושע (לקבל סליחת חטאים וחיי עולם)
• נכיר את רצון אלוהים עבור החיים שלנו ונחיה על פיו
• נלמד לפאר ולהלל את אלוהים

מה מסופר בכתבי הקודש?

• איך אלוהים ברא את העולם
• איך האדם הקדמון נפל בחטא דרך אי ציות
• איך אלוהים תיכנן תוכנית ישועה עבור האנושות והתחיל אותה על־ידי פנייה אל אדם אחד (אברהם)
• איך אלוהים המשיך את התוכנית על־ידי פנייה אל עם (היהודים) ונתן להם את התורה
• איך אלוהים שלח להם מושיע  (ישוע המשיח)
• איך ישוע חי, לימד, מת וקם לתחייה
• איך הבשורה על ישועת יהוה יצאה לכל האנושות על־ידי הקהילה הראשונה
• איך ישוע יחזור להקים את מלכותו
• איך ישוע ישפוט חיים ומתים
• איך אלוהים יברא שמיים חדשים וארץ חדשה אחרי קץ הימים

להבין את כתבי הקודש

כתבי הקודש הם לא ספר ילדים (אבל חשוב להציג לילדים את המסר של כתבי הקודש בגיל צעיר). יש דברים בכתבי הקודש שקשה להבין הן לקטנים והן לגדולים. לכן יש צורך במאמץ על מנת להבין את כתבי הקודש יותר טוב. בלי מאמץ אי אפשר ללמוד לקרוא לכתוב או לספור. בלי מאמץ אי אפשר ללמוד להיות טייס, גנן, רופא או מזכירה. למה שכתבי הקודש יהיה שונה?

ישנם אמצעי עזר – מילונים מקראיים כדי למצוא מילים וביטויים, ללמוד על תקופת כתבי הקודש, הארצות, עמים, מנהגים. יש מפות, ספרים על חיות וצמחים, קונקורדאנציות. הפניות הצלבה בשוליים של הטקסט המקראי גם כן מועילות לצורך מציאת פסוקים או קטעים דומים במקומות אחרים בכתבי הקודש.

אבל אל תקרא את כתבי הקודש רק עם ההבנה – תקרא גם עם הלב! תתפלל שאלוהים דרך רוח הקודש ידבר אליך בזמן שאתה קורא! זה פחות חשוב אם אתה צעיר או זקן. אני הייתי מאוד קטן כשבשנת 1921 ביקשתי מהעוזרת בית שלנו בביתנו בברלין לקרוא בשבילי מכתבי הקודש. זה היה סיפור הצליבה של ישוע. רבים חושבים שזה סיפור שלא מתאים לילדים, אבל אני מודה לאלוהים שזה היה הדבר הראשון שאי פעם שמעתי על ישוע. בחיים לא שכחתי את זה.

כמה עצות

1. תקרא בתפילה – רק כשאתה מבקש את הדרכת האדון אתה יכול לקבל גם ידע וגם ברכה דרך הקריאה.
2. תקרא לעתים קרובות – עדיף לקרוא במועדים קבועים על בסיס יומי. אם אתה לא יכול, אז לעיתים כמה שיותר קרובות. אל תשכח לקחת זמן לחשוב ולהרהר על הכתוב.
3. כמה לקרוא כל פעם? – יש סיפורים מעניינים שאפשר לקרוא בבת אחת, אבל ככלל עדיף לקרוא פרק פרק. יש גם “פסוקים יפים” בולטים שאפשר להשתמש בהם לצורך שינון עצמי וגם כדי לתת לאחרים כ”משהו לזכור” מאלוהים. אבל אי אפשר לחיות על בסיס “קטיפת” מילים פה ושם מכתבי הקודש. במילים אחרות: לא לקרוא יותר מדי ולא מעט מדי.
4. אם יש משהו שאני לא מבין – זכור שלפעמים צריך לדעת לוותר ולהמשיך הלאה ולבקש מיהוה להבהיר לך את זה פעם אחרת כשתתבגר יותר באמונה.

שני חלקים – כתבי קודש אחד 

התנ”ך  היה כתבי הקודש של ישוע. הוא תמיד מפנה אליו כשהוא מדבר על “הכתוב”. גם לתלמידים הראשונים שלו היה רק את התנ”ך. יש שם את כל הדברים החשובים לגבי הקשר של בני אדם עם אלוהים ואחד עם השני. הוא כולל תפילות ושירי הלל המתאימים לכל תקופה ומצב. הוא נותן הבטחות נפלאות על העתיד שטרם התגשמו. התנ”ך נכתב, למעט מספר יוצאים מן הכלל, בשפה העברית.

הברית החדשה נכתבה לאחר מותו ותחייתו של ישוע. בהקדמה לבשורה על פי לוקס כתוב ש”רבים שלחו ידם לחבר את סיפור הדברים אשר התקימו בקרבנו”. מחברי הבשורות – מתי, מרקוס, לוקס ויוחנן – אספו בעזרת אלוהים זכרונות, מילים ורישומים של אנשים שפגשו או שמעו את ישוע. במקום לתת תיאור שלם של חייו, הם התמקדו על הדברים שחשובים לנו – לידתו, השנים שלו כמורה נודד, הלימוד שלו, מותו ותחייתו.

לפני שחוברו ארבעת הבשורות, שאול השליח כבר חיבר את האיגרות שלו. איגרות אלו, ואיגרות של שליחים אחרים, וכן תיאור ההיסטוריה של הקהילה הקדומה, כולם כלולים בספר הברית החדשה שמסתיים עם החזון של יוחנן המתאר את העתיד להתרחש.

הברית החדשה היא ההמשך של התנ”ך. אי אפשר לכנות את הברית החדשה “כתבי הקודש”, כי אינה עומדת בפני עצמה. גם אי אפשר לצפות מהברית החדשה לחזור על הדברים החשובים הכתובים בתנ”ך. על מנת להבין את תוכנית הישועה של אלוהים עבור האנושות, צריך לקרוא את שני החלקים של כתבי הקודש!

למעט מספר מילים מעטות, הברית החדשה נכתבה בשפה היוונית. ייתכן שהסיפורים שהבשורות מתבססות עליהם, נכתבו במקור בעברית או ארמית.

אז איפה להתחיל לקרוא? 

למרות החשיבות הגדולה של התנ”ך, הייתי ממליץ לך להתחיל דווקא עם אחד מספרי הבשורה בברית החדשה. אולי הקצרה והפשוטה ביותר – הבשורה עפ”י מרקוס.

מדוע?

כי חשוב ללמוד להכיר את ישוע יותר ויותר מיום ליום. הוא אומר:

“ואלה הם חיי עולם – שיכירו אותך, אלהי האמת לבדו ואת אשר שלחת – את ישוע המשיח” (יוחנן י”ז 3)

גם חשוב ללמוד להכיר את רצונו לחיינו. או, כפי שמישהו ניסח את זה: ישוע לא בא כדי לקבל מעריצים, אלא כדי לקרוא לתלמידים.

“כי מופת נתתי לכם…” (יוחנן י”ג 15)

בספרי הבשורה ישוע מפרט לנו מה הוא מצפה מהתלמידים שלו:

“לא כל האומר לי ‘אדוני, אדוני’ יכנס למלכות השמים, אלא העושה את רצון אבי שבשמים” (מתי ז’ 21)

“מי שרוצה לבוא אחרי, שיתכחש לעצמו וישא את צלבו יום יום וילך אחרי” (לוקס ט’ 23)

תרגומים

כישראלים, יש לנו זכות גדולה שאנחנו יכולים לקרוא את התנ”ך בשפת המקור. רוב אנשי העולם נאלצים להסתפק בתרגום, כפי שאנו עושים לגבי הברית החדשה. ישנם עמים רבים שעדיין אין להם כתבי קודש, או רק חלק מהם. לרבים יש רק תרגום אחד, לעיתים אף תרגום מיושן מאוד. בעולם המערבי, ובעיקר בארצות דוברות אנגלית, יש שפע של תרגומים רבים.

יש תרגומים של מילה-במילה המנסים לשחזר “מה כתוב שם”. אחרים הם כל כך “חופשיים” עד שהם כבר לא משקפים את המקור. דוגמא קלאסית לתרגום כזה הוא הספר הנקרא Living Bible, שהיא בעצם לא תרגום בכלל, אלא פראפרזה, או “סיפור מחדש”.

תרגום טוב נשאר קרוב למקור ולפירוש הפנימי של הטקסט, אבל עדיין מצליח לכתוב בשפה מודרנית זורמת בלי להיות קשה להבנה.

תודֵה לאלוהים על כתבי הקודש

כתבי הקודש בעבר היו כתובים בכתב יד והיו מאוד יקרים. הם היו נשמרים בבית המקדש, בבתי כנסת, כנסיות ומנזרים. רק לכוהנים, כמרים ונזירים ובעלי השפעה הייתה גישה אליהם. מאז תחילת הדפוס נהיה יותר קל לייצר כתבי קודש. אבל גם אלה היו יקרים מדי בשביל אנשים רגילים. גם לא היו בתי ספר לפשוטי העם, ורוב העם לא ידע קרוא וכתוב. נאלצו להסתפק במה ששמעו בכנסיה ובציורים על קירות וזכוכית הכנסיה שסיפרו סיפורים הלקוחים מכתבי הקודש. בקרב הכנסיה שררה גם הדעה שרק כמרים מלומדים יכולים להבין ולהסביר כראוי את כתבי הקודש. לכן לא רצו שיהיו לאנשים פשוטים כתבי קודש. אנשים שהתנגדו לאיסור נאלצו לעיתים לשלם בחייהם.

גם כיום ישנם ארצות – כגון מדינות קומוניסטיות או מדינות תחת חוק האיסלאם – בהם קיים איסור על החזקת או הפצת כתבי הקודש. ישנם רבים במדינות אלה כלואים בבתי כלא או במחנות מפני שהפיצו כתבי קודש.

תודֵה לאלוהים שיש ברשותך כתבי קודש. תודֵה לאלוהים על כל האנשים שתרגמו את כתבי הקודש תחת עבודה קשה. התפלל עבור האנשים שמסכנים את חייהם על מנת להפיץ את כתבי הקודש, ועבור האנשים היושבים בבתי כלא מפני שהפיצו את דבר יהוה.

אז בואו נתחיל! 

• תתחיל עם תפילה
• תקרא קטע, לא ארוך מדי
• תברר מילים, ביטויים ודברים הדורשים הסבר
• אילו דמויות ראשיות מוזכרות בטקסט?
• האם אני מבין את ההקשר?

• האם יש כאן משהו שאני צריך להודות לאלוהים עבורו?
• האם יש כאן ציווי בשבילי?
• האם יש כאן משהו שאני צריך להמנע ממנו?
• האם יש כאן משהו שעליי לבקש עליו סליחה מאלוהים או מבני אדם?
• האם עליי עכשיו:
  • לעזור למישהו?
  • לבקר מישהו?
  • להתקשר או לכתוב למישהו?
  • להתפלל עבור מישהו?
• על מה אני רוצה לדבר עם אלוהים עכשיו?

UBS – החברות המאוחדות לכתבי הקודש

החברות המאוחדות לכתבי הקודש, פועלות במדינות רבות ברחבי העולם באופן עצמאי ובהתאם לצרכים והאופי הייחודיים של כל מדינה ומדינה. המשותף לכולן היא האמונה שכתבי הקודש, התנ”ך והברית החדשה, הם דברו של אלוהים ולכן צריכים להיות נגישים לכל אדם, לא משנה איפה הוא גר ובאיזה שפה הוא מדבר. החברה לכתבי הקודש הראשונה החלה לפעול לפני יותר מ-200 שנה בבריטניה ובמשך השנים, במיוחד לאחר מלחמת העולם הראשונה, התרחבה הפעילות לארצות רבות ברחבי העולם והוקמו חברות מקומיות ועצמאיות במדינות השונות. עם זאת, קשר של אחדות ועזרה הדדית נשמר בין כל החברות האלה עד היום. הקשר מתבטא למשל בהובלת פרויקטים משותפים ובהכשרה מקצועית. הפעילות של החברות המאוחדות לכתבי הקודש מתרכזת בתרגום ובהנגשת התנ”ך והברית החדשה:

• כספר מודפס
• כהקלטות שמע
• כטקסט מקוון.

חנות ספרים בירושלים

בעקבות המיקום המרכזי שלנו בעיר, ירושלמים מרקעים שונים ותיירים מכל העולם יכולים למצוא אצלנו בקלות את כתבי הקודש. אנחנו מציעים את הכתובים בחמישים שפות שונות, ובנוסף גם חומרי לימוד משיחיים היכולים לסייע להתעמקות במסר של דבר אלוהים.

כל יום מביא איתו הזדמנויות לחלוק את הבשורה אחד על אחד ולהפיץ את כתבי הקודש. הרעב לדבר אלוהים גדול. הרבה מקומיים ותיירים באים לשאול שאלות אודותיו.

הנוכחות של החנות בבירת ישראל היא חיונית מאוד. במציאות המאתגרת של חיי היומיום, יותר ויותר אנשים מחפשים משמעות ותקווה. אנחנו שמחים להיות כאן ולהצביע אל הפתרון שאלוהים תכנן עבור בני האדם.

כתובת החנות:

רח‘ יפו 17, ירושלים, 9100001

טלפון: 02-6251849  דוא“ל: shopmanager@biblesocietyinisrael.com

חנות ספרים בתל אביב

חנות ספרים בחיפה

Our History

בארץ ישראל התחדשה לשון המקרא. ברחובות ירושלים מדברים בשפה של משה והנביאים, ואשר גם ישוע ותלמידיו הכירו. עם ישראל העתיק את דבר אלוהים לדורות הבאים, כפי שאנו עדים לכך במגילות קומראן בנות ה-2000 שנה, ובכתבי היד המאוחרים יותר המביאים בשלמות את ספרי התורה הנביאים והכתובים. בדומה למקרא, גם הברית החדשה שנכתבה ברובה על ידי יהודים מארץ ישראל, השתמרה בצורה מלאה באמצעות העתקה של חסידי ישוע יהודים ושאינם יהודים. אם כן, מקורו של דבר אלוהים המלא הינו בעם ישראל ובארץ ישראל. כִּ֤י מִצִּיּוֹן֙ תֵּצֵ֣א תוֹרָ֔ה וּדְבַר־יְהוָ֖ה מִירוּשָׁלִָֽם (ישע׳ ב׳ 3).

אנחנו מפיצים בארץ את כתבי הקודש המלאים כבר יותר ממאתיים שנה. העבודה עם כתבי הקודש החלה בארץ ישראל בשנת 1816. בשנת 1822, יוסף וולף, יהודי מאמין בישוע, הגיע לירושלים עם 20 גמלים שתיקיהם היו מלאים בכתבי קודש. העבודה המשיכה באמצעות החברה לכתבי הקודש הבריטית והבינלאומית (BFBS) החל מ-1836, וכמה שנים לאחר מכן זה הפך להיות סוכנות משותפת של BFBS יחד עם החברה לכתבי הקודש בארה”ב (ABS). המשרדים היו בירושלים באזור של כיכר ספרא עד 1948 (הבניין שייך היום לעיריית ירושלים ומשמש את משרדיה).

ב-1871 נפתחה חנות כתבי הקודש הראשון של החברה בנצרת, וב-1905 נפתחה חנות בירושלים מול שער יפו. ב-1923 קנתה החברה את המשרדים בכיכר ספרא, אבל נאלצו לעזוב בעקבות מלחמת העצמאות 1948 והפעילות עברה לחיפה. ב-1979 חזרה החברה לכתבי הקודש לירושלים. כעת המשרדים, החנות והמוזיאון נמצאים ברחוב יפו 17, מול המשכן המקורי שלנו בכיכר ספרא.

העקרונות שלנו

חברה לכתבי הקודש פועלת על פי העקרונות הבאים:

• התמקדות בכתבי הקודש – אנו מאמינים כי כתבי הקודש המלאים – תורה, נביאים, כתובים והברית החדשה, הינם דבר האלוהים. על כן, אנו מפיצים את דבר האל הבלתי מושחת כפי שהוא, שכן אנו מאמינים כי יש בהם הכוח לשנות את החיים, ללא צורך בדבר נוסף.
• לא דתי אלא בין-דתי – איננו נוקטים צד בשאלות תיאולוגיות ובשאלות לגבי הפרשנות נכונה של כתבי הקודש. עם זאת, אנחנו מתנגדים לכל דעה המבטלת ודוחה חלקים מדבר אלוהים השלם – תורה, נביאים, כתובים והברית החדשה.
• לא פוליטי – איננו נוקטים צד בסכסוכים פוליטיים וצבאיים. עם זאת, אנו מתנגדים לכל הצעת חוק ו/או מפלגה שינסו להגביל או לאסור על עבודתנו להפיץ את כתבי הקודש בישראל.
• יושרה – אנו תמיד עומדים בחוקי מדינת ישראל ומשלמים את כל המסים כנדרש בחוק לעמותות. לעולם לא נשתף פעולה עם מי שרוצה לעקוף את רשות המסים.