פרשת משפטים: שמות כא 1 – כד 18

שמות כא 6-5: “וְאִם־אָמֹ֤ר יֹאמַר֙ הָעֶ֔בֶד אָהַ֙בְתִּי֙ אֶת־אֲדֹנִ֔י אֶת־אִשְׁתִּ֖י וְאֶת־בָּנָ֑י לֹ֥א אֵצֵ֖א חָפְשִֽׁי׃ וְהִגִּישׁ֤וֹ אֲדֹנָיו֙ אֶל־הָ֣אֱלֹהִ֔ים וְהִגִּישׁוֹ֙ אֶל־הַדֶּ֔לֶת א֖וֹ אֶל־הַמְּזוּזָ֑ה וְרָצַ֨ע אֲדֹנָ֤יו אֶת־אָזְנוֹ֙ בַּמַּרְצֵ֔עַ וַעֲבָד֖וֹ לְעֹלָֽם.”
במקומות רבים ומרכזיים בכתובים מתואר המשיח כ׳עבד יהוה׳. כאותו עבד אשר נענה לקריאת אדונו מרצונו ומאהבתו את אדונו. בכך נתן המשיח דוגמא ומופת להולכים אחריו. מזמור מ מתאר את המשיח כאותו עבד נרצע: “זֶ֤בַח וּמִנְחָ֨ה׀ לֹֽא־חָפַ֗צְתָּ אָ֭זְנַיִם כָּרִ֣יתָ לִּ֑י עוֹלָ֥ה וַ֝חֲטָאָ֗ה לֹ֣א שָׁאָֽלְתָּ׃ אָ֣ז אָ֭מַרְתִּי הִנֵּה־בָ֑אתִי בִּמְגִלַּת־סֵ֝֗פֶר כָּת֥וּב עָלָֽי׃ לַֽעֲשֽׂוֹת־רְצוֹנְךָ֣ אֱלֹהַ֣י חָפָ֑צְתִּי וְ֝ת֥וֹרָתְךָ֗ בְּת֣וֹךְ מֵעָֽי.” האזניים בפסוק זה מסמלים את הרציעה – את קבלת המרות המוחלטת והציות המוחלט של המשיח לרצון אלוהים.
פסוק זה מזכיר לנו גם את הברית החדשה (׳הנה באתי… לעשות רצונך׳), ברית שאינה תלויה במעשים, לא כברית של מעמד הר סיני, אלא שרצון אלוהים ואהבתנו אליו ממלאת את ליבנו (ראה ירמיה לא 34-31). המשיח נענה מרצונו למשימה הגדולה והקשה ביותר מאביו: “מִשּׁוּם כָּךְ אוֹהֵב אוֹתִי הָאָב׃ מִשּׁוּם שֶׁאֲנִי נוֹתֵן אֶת נַפְשִׁי וְאֶקַּח אוֹתָהּ שׁוּב. אִישׁ לֹא נָטַל אוֹתָהּ מִמֶּנִּי, אֶלָּא שֶׁאֲנִי נוֹתֵן אוֹתָהּ מֵעַצְמִי. יֵשׁ לִי סַמְכוּת לָתֵת אוֹתָהּ וְיֵשׁ לִי סַמְכוּת לָקַחַת אוֹתָהּ שׁוּב. אֶת הַמִּצְוָה הַזֹּאת קִבַּלְתִּי מֵאֵת אָבִי.” (יוח’ י 19-17). “אָז הָלַךְ מְעַט הָלְאָה, נָפַל עַל פָּנָיו וְהִתְפַּלֵּל בְּאָמְרוֹ׃ ״אָבִי, אִם אֶפְשָׁר הַדָּבָר, הַעֲבֵר נָא מִמֶּנִּי אֶת הַכּוֹס הַזֹּאת, אַךְ לֹא כִּרְצוֹנִי אֲנִי כִּי אִם כִּרְצוֹנְךָ אַתָּה.״ (מתי כו 39). ראה גם ישעיה מב, מט, נב 13 -–נג 12.[וק]

שמות כא 27-12: “מַכֵּ֥ה אִ֛ישׁ וָמֵ֖ת מ֥וֹת יוּמָֽת… וְכִי־יָזִ֥ד אִ֛ישׁ עַל־רֵעֵ֖הוּ לְהָרְג֣וֹ בְעָרְמָ֑ה מֵעִ֣ם מִזְבְּחִ֔י תִּקָּחֶ֖נּוּ לָמֽוּת… וְגֹנֵ֨ב אִ֧ישׁ וּמְכָר֛וֹ וְנִמְצָ֥א בְיָד֖וֹ מ֥וֹת יוּמָֽת׃ וּמְקַלֵּ֥ל אָבִ֛יו וְאִמּ֖וֹ מ֥וֹת יוּמָֽת…  עַ֚יִן תַּ֣חַת עַ֔יִן שֵׁ֖ן תַּ֣חַת שֵׁ֑ן יָ֚ד תַּ֣חַת יָ֔ד רֶ֖גֶל תַּ֥חַת רָֽגֶל׃ כְּוִיָּה֙ תַּ֣חַת כְּוִיָּ֔ה פֶּ֖צַע תַּ֣חַת פָּ֑צַע חַבּוּרָ֕ה תַּ֖חַת חַבּוּרָֽה…” הקטע הקודם לקטע זה אודות העבד הנרצע מזכיר כאמור את המשיח. וכאשר קוראים מייד אחר כך את דיני האלימות בתורה וחושבים על הסבל והמוות שהמשיח – אותו האיש – סבל על ידינו ובעבורנו “עַ֚ל לֹא־חָמָ֣ס עָשָׂ֔ה וְלֹ֥א מִרְמָ֖ה בְּפִֽיו”, אנו יכולים, אולי, בחסד אלוהים ובלב כנוע, להתחיל להבין מה הגיע לנו לעומת מה שקיבלנו, ואת גודל אהבתו וסליחתו של אלוהים לנו במשיח. ש“הוּא֙ מְחֹלָ֣ל מִפְּשָׁעֵ֔נוּ מְדֻכָּ֖א מֵעֲוֺנֹתֵ֑ינוּ מוּסַ֤ר שְׁלוֹמֵ֙נוּ֙ עָלָ֔יו וּבַחֲבֻרָת֖וֹ נִרְפָּא־לָֽנוּ׃ כֻּלָּ֙נוּ֙ כַּצֹּ֣אן תָּעִ֔ינוּ אִ֥ישׁ לְדַרְכּ֖וֹ פָּנִ֑ינוּ וַֽיהוָה֙ הִפְגִּ֣יעַ בּ֔וֹ אֵ֖ת עֲוֺ֥ן כֻּלָּֽנוּ… מִפֶּ֥שַׁע עַמִּ֖י נֶ֥גַע לָֽמוֹ” (ישע’ נג 6-5, 8).
בהמשך הפרשה אנו קוראים על עבירות נוספות שבוצעו בעבר, ועדיין מבוצעות היום, כנגד המשיח: “לֹ֥א תִשָּׂ֖א שֵׁ֣מַע שָׁ֑וְא אַל־תָּ֤שֶׁת יָֽדְךָ֙ עִם־רָשָׁ֔ע לִהְיֹ֖ת עֵ֥ד חָמָֽס׃ לֹֽא־תִהְיֶ֥ה אַחֲרֵֽי־רַבִּ֖ים לְרָעֹ֑ת וְלֹא־תַעֲנֶ֣ה עַל־רִ֗ב לִנְטֹ֛ת אַחֲרֵ֥י רַבִּ֖ים לְהַטֹּֽת׃לֹ֥א תַטֶּ֛ה מִשְׁפַּ֥ט אֶבְיֹנְךָ֖ בְּרִיבֽוֹ׃ מִדְּבַר־שֶׁ֖קֶר תִּרְחָ֑ק וְנָקִ֤י וְצַדִּיק֙ אַֽל־תַּהֲרֹ֔ג כִּ֥י לֹא־אַצְדִּ֖יק רָשָֽׁע׃ וְשֹׁ֖חַד לֹ֣א תִקָּ֑ח כִּ֤י הַשֹּׁ֙חַד֙ יְעַוֵּ֣ר פִּקְחִ֔ים וִֽיסַלֵּ֖ף דִּבְרֵ֥י צַדִּיקִֽים” (כג 2-1, 8-6). אוי לנו אילו נשפטנו, על פי דין תורה, על העוולות שהמשיח סבל. יֵשׁוּעַ אָמַר׃ ״אָבִי, סְלַח לָהֶם, כִּי אֵינָם יוֹדְעִים מַה שֶּׁהֵם עוֹשִׂים.״ (לוקס כג 34)[וק]

שמות כב 27: “אֱלֹהִ֖ים לֹ֣א תְקַלֵּ֑ל וְנָשִׂ֥יא בְעַמְּךָ֖ לֹ֥א תָאֹֽר.” כמה עצוב ומסוכן שהמשיח ישוע, יהוה, גם היום בזוי ואף מקולל בקרב עמו. זה אשר בא כדי לקחת על עצמו את הקללה שלנו. בקוראך פסוק זה עצור והתפלל לסליחה, לרחמי יהוה ולחזרה בתשובה של עם ישראל. (ראה מלאכי א-ב, גלט’ ג 14-7).[וק]

שמות כג 21-20: “הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י שֹׁלֵ֤חַ מַלְאָךְ֙ לְפָנֶ֔יךָ לִשְׁמָרְךָ֖ בַּדָּ֑רֶךְ וְלַהֲבִ֣יאֲךָ֔ אֶל־הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁ֥ר הֲכִנֹֽתִי׃ הִשָּׁ֧מֶר מִפָּנָ֛יו וּשְׁמַ֥ע בְּקֹל֖וֹ אַל־תַּמֵּ֣ר בּ֑וֹ כִּ֣י לֹ֤א יִשָּׂא֙ לְפִשְׁעֲכֶ֔ם כִּ֥י שְׁמִ֖י בְּקִרְבּֽוֹ.”
ספר התפילות הישן ׳הסידור השלם׳ מכיל בין התפילות לראש השנה, הקשורות לתקיעת השופר, תפילה ראויה לציון המדברת על “ישוע, שר הפנים”. להלן טקסט התפילה: ״יהי רצון מלפניך יי אלהַי ואלהי אבותי שתקיעת קש״ק שאנחנו תוקעים היום תהיה מרוקמת על היריעות על יד הממונה טרטיא״ל כשם שקבלת על יד אליהו זָכוּר לטוב וישו״ע שר הפנים ושר מטטרון ותמלא עלינו ברחמים ברוך אתה בעל הרחמים.״
נוכל לראות כאן שהסידור מזהה את “הממונה טרטיא”ל”, “ישוע שר הפנים” ו”מיטטרון” אחד עם השני. מקור השם טרטיא”ל אינו ידוע, אך הנחה אחת מציעה שהוא נגזר מהמילים טרטי אל, או “צורתו האחרת של אלוהים” שבו הוא מגלה את עצמו (כאשר המילה נהפכת לשם הת’ נהפך לט’). השם המוזר “מיטטרון” נגזר מהיוונית ,meta thronon שמשמעה היא “היושב על הכס”. תרגום יונתן על בראשית ה ,24 ששם נאמר שחנוך התהלך עם אלוהים ואז איננו, אומר ש”[סליק לרקיעא במימר קדם יי וקרא שמיה מיטטרון, ספרא רבא]. (חנוך) עלה לשמיים וה’ קרא שמו מיטטרון, הסופר הגדול.
תפקידו הראשי של מיטטרון הוא של מפגיע בתפילה. התלמוד אומר שהמלאכים מבינים רק עברית. רק מיטטרון, מגן ישראל, רשאי להתקרב אל כס אלוהים.
לשם עלום זה יש נקודת מגע חשובה עם “מלאך הברית” ו”מלאך אדוני”. בשופטים ו׳ יש סיפור על הדרך בה מלאך אדוני הופיע לגדעון. אנו קוראים: “וַיִּ֤פֶן אֵלָיו֙ יְהוָ֔ה”, דבר שמזהה את מלאך אלוהים עם “יהוה”. גדעון אומר, “אֲהָהּ֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה כִּֽי־עַל־כֵּ֤ן רָאִ֙יתִי֙ מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה פָּנִ֖ים אֶל־פָּנִֽים” (פס’ 14, 16 ו-22). אך מה כל כך מיוחד, לפי דעת הרבנים, במלאך אלוהים זה? כאשר הרב המפורסם ביותר של ימי הביניים, רש”י, חשב על נושא זה הוא חשב על המילים בשמות כג 21-20: “הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י שֹׁלֵ֤חַ מַלְאָךְ֙ לְפָנֶ֔יךָ לִשְׁמָרְךָ֖ בַּדָּ֑רֶךְ… הִשָּׁ֧מֶר מִפָּנָ֛יו וּשְׁמַ֥ע בְּקֹל֖וֹ אַל־תַּמֵּ֣ר בּ֑וֹ… כִּ֥י שְׁמִ֖י בְּקִרְבּֽוֹ.”
רש״י מפרש שהמילים המופיעות בסוף הפסוק, ״כי שמי בקרבו״ משמעותם ששמי משותף בשמו: ״השמר מפניו כי שמי משותף בו ורבותינו אמרו, ‘זה מטטרו״ן ששמו כשם רבו. מטטרו״ן בגימטריה ‘שדי'”. עליו משה דיבר כאשר אמר בשמות לג 15, “אִם־אֵ֤ין פָּנֶ֙יךָ֙ הֹלְכִ֔ים אַֽל־תַּעֲלֵ֖נוּ מִזֶּֽה”.
המשיח הוא “דרכו האחר של אלוהים לגלות את עצמו”; הוא יושב “על הכס” ו”מליצנו”; הוא אכן אלוהים, ו”שמו של אלוהים בו”; במשיח אנו רואים את פניו של אלוהים. [רס, המשיח בתנ״ך, 88-86].
עוד נאמר על מלאך פניו של אלוהים: “בְּֽכָל־צָרָתָ֣ם׀ (לא) ל֣וֹ צָ֗ר וּמַלְאַ֤ךְ פָּנָיו֙ הֽוֹשִׁיעָ֔ם בְּאַהֲבָת֥וֹ וּבְחֶמְלָת֖וֹ ה֣וּא גְאָלָ֑ם וַֽיְנַטְּלֵ֥ם וַֽיְנַשְּׂאֵ֖ם כָּל־יְמֵ֥י עוֹלָֽם.” ישע’ סג 9. ראה גם מלאכי ג 3-1.[וק]

הפטרה: ירמיה לג 26-25, לד 22-8; נ”ת: ירמיה לד 8 – לה 19