פרשת פקודי: שמות לח 21 – מ 38

[מכאן הטקסט של פרשת פקודי]

שמות לח 22-21, לט 32, 43, מ 34-33: “אֵ֣לֶּה פְקוּדֵ֤י הַמִּשְׁכָּן֙ מִשְׁכַּ֣ן הָעֵדֻ֔ת אֲשֶׁ֥ר פֻּקַּ֖ד עַל־פִּ֣י מֹשֶׁ֑ה עֲבֹדַת֙ הַלְוִיִּ֔ם בְּיַד֙ אִֽיתָמָ֔ר בֶּֽן־אַהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵֽן׃ וּבְצַלְאֵ֛ל בֶּן־אוּרִ֥י בֶן־ח֖וּר לְמַטֵּ֣ה יְהוּדָ֑ה עָשָׂ֕ה אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה… וַתֵּ֕כֶל כָּל־עֲבֹדַ֕ת מִשְׁכַּ֖ן אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וַֽיַּעֲשׂוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כְּ֠כֹל אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהוָ֛ה אֶת־מֹשֶׁ֖ה כֵּ֥ן עָשֽׂוּ… וַיַּ֨רְא מֹשֶׁ֜ה אֶת־כָּל־הַמְּלָאכָ֗ה וְהִנֵּה֙ עָשׂ֣וּ אֹתָ֔הּ כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה כֵּ֣ן עָשׂ֑וּ וַיְבָ֥רֶךְ אֹתָ֖ם מֹשֶֽׁה… וַיְכַ֥ל מֹשֶׁ֖ה אֶת־הַמְּלָאכָֽה׃ וַיְכַ֥ס הֶעָנָ֖ן אֶת־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וּכְב֣וֹד יְהוָ֔ה מָלֵ֖א אֶת־הַמִּשְׁכָּֽן.”
בפרשה זו מסתיימת בניית המשכן על כל כליו, וכבוד אלוהים נכנס אל המשכן ושוכן בקרב עמו. משכן אלוהים, בכבודו ובעצמו בקרב בני אדם, לא היה בהיכל מלך מפואר אלא באוהל. ללמדנו שאלוהים נמצא עם האדם במקום ובנסיבות בהן הוא נמצא, גם ואפילו במדבר. הוא אל קרוב ואוהב. יחד עם זאת, כדי לשרת את אלוהים נאמנה, היה על המשכן להיבנות תוך ציות מלא לאלוהים ׳כאשר ציווה יהוה׳. כך גם אנו צריכים לבנות את משכנו בקרבנו, על ידי ציות מלא לרצונו בחיינו. כאשר אנו מקבלים, על ידי אמונה, את ההצדקה שהוא עשה ונתן לנו בחסדו במשיח, רוח הקודש באה לשכון בקרבנו ואנו נהיים למשכן אלוהים. כאשר רוח אלוהים שוכן בקרבנו, הוא מגלה לנו את רצונו כדי שנוכל לציית לו ולשרת אותו ברוח ובאמת. [וק]

שמות מ 11-9: “וְלָקַחְתָּ֙ אֶת־שֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֔ה וּמָשַׁחְתָּ֥ אֶת־הַמִּשְׁכָּ֖ן וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־בּ֑וֹ וְקִדַּשְׁתָּ֥ אֹת֛וֹ וְאֶת־כָּל־כֵּלָ֖יו וְהָ֥יָה קֹֽדֶשׁ׃ וּמָשַׁחְתָּ֛ אֶת־מִזְבַּ֥ח הָעֹלָ֖ה וְאֶת־כָּל־כֵּלָ֑יו וְקִדַּשְׁתָּ֙ אֶת־הַמִּזְבֵּ֔חַ וְהָיָ֥ה הַמִּזְבֵּ֖חַ קֹ֥דֶשׁ קָֽדָשִֽׁים׃ וּמָשַׁחְתָּ֥ אֶת־הַכִּיֹּ֖ר וְאֶת־כַּנּ֑וֹ וְקִדַּשְׁתָּ֖ אֹתֽוֹ.”
תרגום יונתן, שמות מ 11-9: “וְתִסַּב יַת מִשְׁחָא דִרְבוּתָא וּתְרַבֵּי יַת מַשְׁכְּנָא וְיַת כָּל דְּבֵיהּ וּתְקַדֵּשׁ יָתֵיהּ מְטוּל כְּלִיל דְּמַלְכוּתָא דְבֵית יְהוּדָה וּמַלְכָּא מְשִׁיחָא דְעָתִיד לְמִפְרַק יַת יִשְרָאֵל בְּסוֹף יוֹמַיָא. וּתְרַבֵּי יַת מַדְבְּחָא דַעֲלָתָא וְיַת כָּל מָנוֹי וּתְקַדֵּשׁ יַת מַדְבְּחָא וִיהֵי מַדְבְּחָא קוֹדֶשׁ קוּדְשִׁין מְטוּל כְּלִילָא דִכְהוּנְתָּא דְאַהֲרן וּבְנוֹי וְאֵלִיָהוּ כַּהֲנָא רַבָּא דַּעֲתִיד לְמִשְׁתַּלְחָא בְּסוֹף גַּלְוָותָא. וּתְרַבֵּי יַת כִּיּוֹרָא וְיַת בְּסִיסֵיהּ וּתְקַדֵּשׁ יָתֵיהּ מְטוּל יְהוֹשֻׁעַ מְשׁוּמְשָׁנָךְ רַבָּא דְסַנְהֶדְרִין דְּעִמֵּיהּ דְּעַל יְדוֹי עֲתִידָא אַרְעָא דְיִשְרָאֵל לְאִיתְפַּלְגָא וּמְשִׁיחָא בַּר אֶפְרַיִם דְּנָפִיק מִינֵיהּ דְּעַל יְדוֹי עֲתִידִין בֵּית יִשְרָאֵל לִמְנַצְחָא לְגוֹג וּלְסִיעָתֵיהּ בְּסוֹף יוֹמַיָא.”
תרגום יונתן לשמות מ 11-9 אומר: “עליך לקחת את השמן למשחה ותמשח את המשכן וכל אשר בו; עליך לקדש אותו למען כתר המלכות של בית יהודה, ושל מלך המשיח המיועד לגאול את ישראל בסוף הימים. עליך למשוח את מזבח העולות וכל כליו, ולקדש את המזבח, והמזבח יהיה קודש קודשים למען כתר כהונת אהרון ובניו, ושל אליהו הכוהן הגדול, שעתיד להישלח בסוף הגלויות. עליך למשוח את הכיור ואת בסיסו, ולקדש אותו למען יהושע, המשמש שלך, ראש סנהדרין עמו, אשר על ידו עתידה הארץ להיחלק, ו(למען) המשיח, בן אפרים, שיהיה צאצא שלו, ודרכו בית ישראל תנצח על גוג ותומכיו בסוף הימים.”

שמות מ 15-12: לאחר משיחת המשכן וכליו, על משה למשוח את אלה שישרתו בכהונה. כפי שהתרגום רואה את משיחת המשכן כמצביעה על ימות המשיח, כך יכולים אנו לראות את משיחת הכוהנים כמובילה אל המשיח עצמו, הוא שיהיה הכוהן הגדול הנעלה ביותר, המשרת בכהונה הגדולה הרבה יותר מזו של כוהנים ארציים. וכמו שנאמר קודם לכן, המשיחה בשמן מייצגת משיחה ברוח הקודש. על כל מי שמשרת את אלוהים להיות משוח ברוח הקודש. “הָאֱלֹהִים הוּא רוּחַ וְהָעוֹבְדִים אוֹתוֹ צְרִיכִים לְעָבְדוֹ בְּרוּחַ וּבֶאֱמֶת.״ (יוח’ ד 24).

שמות מ 35-34: “וַיְכַ֥ס הֶעָנָ֖ן אֶת־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וּכְב֣וֹד יְהוָ֔ה מָלֵ֖א אֶת־הַמִּשְׁכָּֽן׃ וְלֹא־יָכֹ֣ל מֹשֶׁ֗ה לָבוֹא֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד כִּֽי־שָׁכַ֥ן עָלָ֖יו הֶעָנָ֑ן וּכְב֣וֹד יְהוָ֔ה מָלֵ֖א אֶת־הַמִּשְׁכָּֽן.” עבודת המשכן, נוכחות כבוד אלוהים בקרב עמו, והכניסה אליה, היתה כרוכה בהקרבת קורבנות, בכפרה וסליחת חטאים. למעשה, מייד עם סיום בניית המשכן, הספר הבא, ויקרא, עוסק בעיקר בסוגי ודיני הקורבנות למיניהן (תורת הקורבנות.) נוכחות כבוד אלוהים בקרב העם, באמצעות הענן המכסה את אוהל מועד, במפגש של האדם עם אלוהים, מוכיחה את האדם על חטאו ומביאה אותו לחזרה אמיתית בתשובה. בשמות לד 7-5 אנו קוראים: “וַיֵּ֤רֶד יְהוָה֙ בֶּֽעָנָ֔ן וַיִּתְיַצֵּ֥ב עִמּ֖וֹ שָׁ֑ם וַיִּקְרָ֥א בְשֵׁ֖ם יְהוָֽה׃ “וַיַּעֲבֹ֨ר יְהוָ֥ה׀ עַל־פָּנָיו֮ וַיִּקְרָא֒ יְהוָ֣ה׀ יְהוָ֔ה אֵ֥ל רַח֖וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַפַּ֖יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת׃ נֹצֵ֥ר חֶ֙סֶד֙ לָאֲלָפִ֔ים נֹשֵׂ֥א עָוֺ֛ן וָפֶ֖שַׁע וְחַטָּאָ֑ה…” ובישעיה נה 7-6: “דִּרְשׁ֥וּ יְהוָ֖ה בְּהִמָּצְא֑וֹ קְרָאֻ֖הוּ בִּֽהְיוֹת֥וֹ קָרֽוֹב׃ יַעֲזֹ֤ב רָשָׁע֙ דַּרְכּ֔וֹ וְאִ֥ישׁ אָ֖וֶן מַחְשְׁבֹתָ֑יו וְיָשֹׁ֤ב אֶל־יְהוָה֙ וִֽירַחֲמֵ֔הוּ וְאֶל־אֱלֹהֵ֖ינוּ כִּֽי־יַרְבֶּ֥ה לִסְלֽוֹחַ.” כבוד אלוהים המכסה את המשכן, מסמל את הכפרה (כיסוי, מכסה) ובכך מסמל את המשיח שהוא הכפרה שלנו. הוא התגלות חסדו וכבודו של אלוהים. הוא קורבן הברית החדשה (ירמיה לא 31). משיח הוא ענן אלוהים המכסה (מכפר) על המאמין בחסדו וממלא את חייו בכבודו. “מָחִ֤יתִי כָעָב֙ פְּשָׁעֶ֔יךָ וְכֶעָנָ֖ן חַטֹּאותֶ֑יךָ שׁוּבָ֥ה אֵלַ֖י כִּ֥י גְאַלְתִּֽיךָ.” (ישעיהו מד 22, ראה גם נחמ’ ט 17, תהל’ יט 6, ישע’ סא 10, מג 5, קול’ ב 14-13, מיכה ז 19-18, אפס’ א 7).[וק]

הפטרה: מלכים א ז 51 – ח 21