פרשת השבוע

 

 

 

 

פרשת ויצא: בראשית כח 10 – לב 3

בראשית כח :17-10 חלום יעקב בבית אל ושער השמיים
מייד בתחילת דרכו בבורחו מביתו אל לבן דודו, מקבל יעקב ברכה והתגלות אלוהית בחלום הידוע בשם ׳סולם יעקב׳. בחלום זה מאשרר אלוהים את המשכיותה ונצחיותה של הבטחתו לאברהם וליצחק גם ליעקב, ומברך את זרעו וצאצאיו של יעקב: “ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך״–  איזו ברכה נפלאה לכל משפחות האדמה.
אולם נשאלת השאלה, כיצד קשור תוכן חלום זה לברכה זו?
ובכן, אין ספק שהברכה הגדולה ביותר לכל אב, ובטח לאבי האומה, היא הברכה שצאצאיו יוושעו ויהיו בהתחברות עם אלוהים – בביתו של אלוהים – בבית אל, לנצח! וזו אכן משמעות החלום.
אנו קוראים על מלאכים שעולים ויורדים על סולם המחבר בין הארץ ובין השמים. מיהו או מהו אותו סולם? מיהו הסולם המעלה אותנו אל נוכחות האלוהים, אל ביתו של האל? בבשורה על פי יוחנן א 51-50 אנו קוראים בפירוש שסולם זה הוא לא אחר מאשר המשיח עצמו. דבריו של ישוע מקשרים בין חלום יעקב לבין הבטחתו לתלמידיו אודות פרי הישועה שיראו בקרב עם ישראל: “אָמַר לוֹ (לנתנאל) יֵשׁוּעַ׃ ״מִפְּנֵי שֶׁאָמַרְתִּי לְךָ כִּי רְאִיתִיךָ תַּחַת עֵץ הַתְּאֵנָה הֶאֱמַנְתָּ? גְּדוֹלוֹת מֵאֵלֶּה תִּרְאֶה!״ וְעוֹד אָמַר לוֹ׃ ״אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, אַתֶּם תִּרְאוּ אֶת הַשָּׁמַיִם פְּתוּחִים וּמַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עוֹלִים וְיוֹרְדִים עַל בֶּן–הָאָדָם.״
בנוסף, אלוהים משתמש במשרתיו-מלאכיו כדי להביא את זרע יעקב אליו. חיזוק לכך אנו מוצאים בשליחות היעודה של המלאכים כמשרתי אלוהים למען הנושעים: “הַאֵין כֻּלָּם (מלאכי יהוה) רוּחוֹת–שָׁרֵת, שְׁלוּחִים לְשֵׁרוּת לְמַעַן הָעֲתִידִים לָרֶשֶׁת יְשׁוּעָה?” (עבר’ א 14). [וק] התורה ניתנה באמצעות מלאכים (מה”ש ז ;53 גלט’ ג 19) והרי התורה היא האומנת אל המשיח (גלט’ ג 24). [רפ] קשר נוסף בין הבטחתו של ישוע לחלום יעקב נמצא בדרך בה ישוע פונה אל נתנאל: “הִנֵּה בֶּאֱמֶת בֶּן יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין בּוֹ מִרְמָה” ולעובדה שדווקא לו מגלה ישוע את היותו הוא הסולם של עם ישראל אל נוכחות אלוהים.
כלומר, ישוע מאשרר את הבטחתו של אלוהים ליעקב אף על פי שיעקב פעל, ביחד עם אימו, להשיגה בכוחות עצמו, ומצביע על שליחותו של נתנאל והתלמידים כקשורה להתמלאותה של הבטחה זו.
גם היום אלוהים משתמש במלאכיו, בדרכים שונות, כדי להושיע, להעלות את בני ישראל על אותו סולם אשר דרכו יגיעו אל פתח השמיים ואל נוכחות האב – לבית אל. [וק] יעקב קורא למקום שער השמיים”. זהו תואר טוב למשיח. ישוע עצמו אמר שהוא שער הצאן (יוח’ י 7, 9), ושאין אף אחד יכול לבוא אל האב זולתי דרכו (יוח’ יד 6). הוא אכן שער השמיים האמיתי. [רפ]

בראשית כח 15-13: “וְהִנֵּ֨ה יְהוָ֜ה נִצָּ֣ב עָלָיו֮ וַיֹּאמַר֒ אֲנִ֣י יְהוָ֗ה אֱלֹהֵי֙ אַבְרָהָ֣ם אָבִ֔יךָ וֵאלֹהֵ֖י יִצְחָ֑ק הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ שֹׁכֵ֣ב עָלֶ֔יהָ לְךָ֥ אֶתְּנֶ֖נָּה וּלְזַרְעֶֽךָ׃ וְהָיָ֤ה זַרְעֲךָ֙ כַּעֲפַ֣ר הָאָ֔רֶץ וּפָרַצְתָּ֛ יָ֥מָּה וָקֵ֖דְמָה וְצָפֹ֣נָה וָנֶ֑גְבָּה וְנִבְרֲכ֥וּ בְךָ֛ כָּל־מִשְׁפְּחֹ֥ת הָאֲדָמָ֖ה וּבְזַרְעֶֽךָ׃ וְהִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י עִמָּ֗ךְ וּשְׁמַרְתִּ֙יךָ֙ בְּכֹ֣ל אֲשֶׁר־תֵּלֵ֔ךְ וַהֲשִׁ֣בֹתִ֔יךָ אֶל־הָאֲדָמָ֖ה הַזֹּ֑את כִּ֚י לֹ֣א אֶֽעֱזָבְךָ֔ עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר אִם־עָשִׂ֔יתִי אֵ֥ת אֲשֶׁר־דִּבַּ֖רְתִּי לָֽךְ.”
רק לפני מספר פסוקים, בפרק כח ,4-3 טרם צאתו של יעקב לחרן בבורחו מעשיו הרוצה להורגו, מברך יצחק את יעקב בברכת אברהם. גם לעיתוי הברכה ישנה משמעות. נשקפת סכנה לחייו ולעתידו של יעקב. יעקב יוצא במידה רבה אל הלא נודע. והנה כאן, מייד עם צאתו לדרך, אלוהים עצמו מתגלה ליוסף בחזון וחוזר ומוסר את ברכת אברהם ויצחק ליעקב ולצאצאיו. אלוהים מבטיח ליעקב ולצאצאיו שיהיו מאורעות חייהם אשר יהיו, הוא יהיה איתם וישמור עליהם עד אשר יקיים את כל אשר הבטיח. הבטחה זו דומה להבטחה שנתן אלוהים לאברהם: “וַאֲבָֽרֲכָה֙ מְבָ֣רְכֶ֔יךָ וּמְקַלֶּלְךָ֖ אָאֹ֑ר” (יב 3).
כאשר אנו קוראים את פסוק 15, “וְהִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י עִמָּ֗ךְ וּשְׁמַרְתִּ֙יךָ֙ בְּכֹ֣ל אֲשֶׁר־תֵּלֵ֔ךְ וַהֲשִׁ֣בֹתִ֔יךָ אֶל־הָאֲדָמָ֖ה הַזֹּ֑את כִּ֚י לֹ֣א אֶֽעֱזָבְךָ֔ עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר אִם־עָשִׂ֔יתִי אֵ֥ת אֲשֶׁר־דִּבַּ֖רְתִּי לָֽךְ”, לא רק כהבטחה ליעקב אלא בהתאמה לפסוקים 13
ו-14, גם כהבטחה ונבואה לצאצאיו, אפשר לראות כיצד זו נתקיימה לאורך ההיסטוריה של עם ישראל עד לימינו אנו, ושיום אחד אף תושלם, כאשר עם ישראל ישב לבטח בארצו עם מושיעו בקרבו. [וק]

בראשית כח 14: “…וְנִבְרֲכ֥וּ בְךָ֛ כָּל־מִשְׁפְּחֹ֥ת הָאֲדָמָ֖ה וּבְזַרְעֶֽךָ.”
השווה את הברכה כאן עם בראשית ג 17, “אֲרוּרָ֤ה הָֽאֲדָמָה֙ בַּֽעֲבוּרֶ֔ךָ בְּעִצָּבוֹן֙ תֹּֽאכֲלֶ֔נָּה כֹּ֖ל יְמֵ֥י חַיֶּֽיךָ”; ועם בראשית ה 29, “וַיִּקְרָ֧א אֶת־שְׁמ֛וֹ נֹ֖חַ לֵאמֹ֑ר זֶ֞֠ה יְנַחֲמֵ֤נוּ מִֽמַּעֲשֵׂ֙נוּ֙ וּמֵעִצְּב֣וֹן יָדֵ֔ינוּ מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר אֵֽרְרָ֖הּ יְהוָֽה.” המשיח הוא צאצאם של אברהם יצחק ויעקב והברכה המובטחת לכל העמים. הוא ירפא את קללת החטא.

סבלו של יעקב
הרבה מסבלו של יעקב בחייו קשור לכך שרומה על ידי אחרים. יש הרואים בכך קשר למרמה שלו. יעקב רימה את אביו כאשר התחזה לאחיו הבכור ואילו לבן רימה את יעקב כאשר נתן לו את בִתו הבכורה לאה במקום את רחל הצעירה שבשבילה עבד יעקב שבע שנים. בניו של יעקב רימו אותו על כך שבנו מת ובמשך שנים הסתירו ממנו את עובדת היותו חי.

הפטרה: הושע יא 7 – יד 10

הושע יב 5-4: “בַּבֶּ֖טֶן עָקַ֣ב אֶת־אָחִ֑יו וּבְאוֹנ֖וֹ שָׂרָ֥ה אֶת־אֱלֹהִֽים׃ וָיָּ֤שַׂר אֶל־מַלְאָךְ֙ וַיֻּכָ֔ל.”
קטע זה נבחר עבור ההפטרה בעיקר בגלל הקשר של פסוקים אלה לסיפור מאבקו של יעקב במלאך המופיע בפרשה בבראשית לב. פסוק זה מוסיף נדבך חשוב להבנתנו את הסיפור בבראשית לב. רואים מכאן שה׳איש׳ עימו נאבק יעקב היה גם מלאך וגם אלוהים בעצמו. אנו יכולים להבין שאיש זה, שהוא אלוהים, הוא לא אחר מאשר המשיח.
בהושע יג 4 אנו מוצאים אישור נוסף לכך שמשיח ישראל חייב להיות אלוהים עצמו: “וְאָנֹכִ֛י יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וֵאלֹהִ֤ים זֽוּלָתִי֙ לֹ֣א תֵדָ֔ע וּמוֹשִׁ֥יעַ אַ֖יִן בִּלְתִּֽי” (ראה גם ישע’ מג 11; מה 22-21).

הושע יג 14: “מִיַּ֤ד שְׁאוֹל֙ אֶפְדֵּ֔ם מִמָּ֖וֶת אֶגְאָלֵ֑ם אֱהִ֨י דְבָרֶיךָ֜ מָ֗וֶת אֱהִ֤י קָֽטָבְךָ֙ שְׁא֔וֹל”
שאול השליח מתייחס לפסוק זה בברית החדשה כאשר הוא אומר שהתחייה מן המתים אכן קיימת, והיא ניתנת לנו על ידי ניצחונו של המשיח את המוות: ״אַיֵּה עָקְצְךָ מָוֶת? אַיֵּה נִצְחוֹנְךָ מָוֶת?… אֲבָל תּוֹדָה לֵאלֹהִים הַנּוֹתֵן לָנוּ אֶת הַנִּצָּחוֹן עַל–יְדֵי אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ” (קור”א טו 57-55).
אותו פסוק מהושע יג 14 מצוטט על ידי פרשן המאה הט”ו, יצחק אברבנאל, כדי להראות שהגויים יוושעו מגיהנום כאשר יפנו אל המשיח: ״עוד אמר שכאשר ראו אסירי הגיהנם אור המשיח שמחו לקראתו ואמרו, ‘זה יפדנו מן החשך הזה’. ורמז בזה שאחרי ביאת המשיח יכירו וידעו כל יושבי תבל אלוקות הש״י לקרוא כולם בשם ה’ ולעבדו שכם אחד. ולכן אותם שימותו משם ואילך לא ירדו לגיהנם כמו שהם יורדים בזמן הגלות הממררים כבוד ה’. ולכן אמר במליצתו, זאת שאסירי גיהנם, והוא רמז לאומות שהם יורשי גיהנם, כשיראו אורו של משיח שהוא רמז לתורתו ואמונתו שיקבלו על עצמם, ישמחו ויאמרו, ‘זה יפדנו מחשך הצרות והאמונות שאנחנו טבועים בו’, שנאמר (הושע יג 14) ‘מיד שאול אפדם ממות אגאלם’, ר״ל שיפדם מרדת שאול תחת ויגאלם מהמות הנפשיי והנצחיי. וכמו שאמר ישעיהו (נא 11) ‘ופדויי ה’ ישובון ובאו ציון ברינה’, כי מפני שנאמר אחריו ‘ושמחת עולם על ראשם’, שהוא מלשון ‘ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה’.” (יצחק אברבנאל, ספר ישועות משיחו חלק שני, העיון השלישי – פרק י״ב).