פרשת מצורע: ויקרא יד 1 – טו 33

זוהי הפרשה הראשית המדברת אודות טומאה, והיא אומרת לנו משהו חשוב על המשיח. השורש נג”ע מופיע 56 פעמים בפרשה זו! (ראה גם ויקרא יג 56-42). מוזר הוא שפרשה זו נתנה למשיח את אחד מתאריו
ביהדות. בסנהדרין צ”ח ע”ב נשאלת השאלה מה יהיו שמותיו של המשיח. הנה אחת מהתשובות: סנהדרין צ״ח ע״ב: ורבנן אמרי, חיוורא דבי רבי שמו [הרבנים אומרים ששמו המצורע של בית רבי], שנאמר: “אָכֵ֤ן חֳלָיֵ֙נוּ֙ ה֣וּא נָשָׂ֔א וּמַכְאֹבֵ֖ינוּ סְבָלָ֑ם וַאֲנַ֣חְנוּ חֲשַׁבְנֻ֔הוּ נָג֛וּעַ מֻכֵּ֥ה אֱלֹהִ֖ים וּמְעֻנֶּֽה” (ישעיהו נג 4). לכך נוכל להוסיף את פס’ 8 מאותו הפרק המצוטט בקטע מסנהדרין: “מֵעֹ֤צֶר וּמִמִּשְׁפָּט֙ לֻקָּ֔ח וְאֶת־דּוֹר֖וֹ מִ֣י יְשׂוֹחֵ֑חַ כִּ֤י נִגְזַר֙ מֵאֶ֣רֶץ חַיִּ֔ים מִפֶּ֥שַׁע עַמִּ֖י נֶ֥גַע לָֽמוֹ”.
המשיח עצמו נהיה חטא למעננו, ומשום כך נתלה על עץ בתור קללה. “הַמָּשִׁיחַ פָּדָה אוֹתָנוּ מִקִּלְלַת הַתּוֹרָה בְּכָךְ שֶׁהָיָה לִקְלָלָה בַּעֲדֵנוּ – שֶׁכֵּן הַכָּתוּב אוֹמֵר, ״קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי עַל-עֵץ״ (גלט’ ג 13, מצטט מדבר’ כא 23).
“אֶת זֶה אֲשֶׁר לֹא יָדַע חַטָּאת עָשָׂה לְחַטָּאת בַּעֲדֵנוּ, כְּדֵי שֶׁאָנוּ נִלְבַּשׁ אֶת הַצְּדָקָה שֶׁל אֱלֹהִים בּוֹ” (קור”ב ה 21).
בדיוק כפי שמצורעים גורשו מן המחנה, כך גם ישוע, המשיח המצורע, נדחה על ידי עמו. הוא עדיין מחוץ למחנה, ואנו המאמינים בו נקראים לצאת אליו לשם.
“הַבְּהֵמוֹת אֲשֶׁר דָּמָן מוּבָא אֶל הַקֹּדֶשׁ בְּיַד הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל לְכַפָּרַת הַחֵטְא, גּוֹפוֹתֵיהֶן נִשְׂרָפוֹת מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. לָכֵן גַּם יֵשׁוּעַ, כְּדֵי לְקַדֵּשׁ אֶת הָעָם בְּדָמוֹ, סָבַל מִחוּץ לַשַּׁעַר. עַל כֵּן נֵצֵא נָא אֵלָיו אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְנִשָּׂא אֶת חֶרְפָּתוֹ; כִּי אֵין לָנוּ פֹּה עִיר קֶבַע, אֶלָּא אֶת זוֹ שֶׁלֶּעָתִיד לָבוֹא מְבַקְשִׁים אָנוּ” (עבר’ יג 14-11). [רפ]

הצרעת
מכל הכתוב אודות מחלת הצרעת ואופן הריפוי ממנה, ניתן להבין שזוהי מחלה הנובעת מבעיה במצבו הרוחני של אדם, ובעיקר קשורה בהוצאת לשון הרע (ראה במדבר יב). חז״ל אומרים שלשון הרע הורגת הרג משולש: את המוציא לשון הרע, את השומע ואת האדם אשר עליו יצאה לשון הרע. האדם, כחוטא, מופרד מאלוהים וככזה הוא בבחינת ׳נגוע בצרעת׳. רק באמצעות הקורבן יכול האדם לשוב אל קרבתו ונוכחותו של אלוהים. מעשה הריפוי הראשון של ישוע היה באדם מצורע. כך הוא הוכיח שהוא לא רק הכוהן וקורבן האשם אלא גם הרופא לכל תחלואינו: “אָכֵ֤ן חֳלָיֵ֙נוּ֙ ה֣וּא נָשָׂ֔א וּמַכְאֹבֵ֖ינוּ סְבָלָ֑ם וַאֲנַ֣חְנוּ חֲשַׁבְנֻ֔הוּ נָג֛וּעַ מֻכֵּ֥ה אֱלֹהִ֖ים וּמְעֻנֶּֽה… וּבַחֲבֻרָת֖וֹ נִרְפָּא־לָֽנוּ… מֵעֹ֤צֶר וּמִמִּשְׁפָּט֙ לֻקָּ֔ח וְאֶת־דּוֹר֖וֹ מִ֣י יְשׂוֹחֵ֑חַ כִּ֤י נִגְזַר֙ מֵאֶ֣רֶץ חַיִּ֔ים מִפֶּ֥שַׁע עַמִּ֖י נֶ֥גַע לָֽמוֹ” (ישע’ נג 5-4, 8).
מעניין לראות שלאחר שריפא את המצורע (מתי ח 4-1) ציווה עליו ישוע: ״רְאֵה, אַל תְּסַפֵּר לְאִישׁ, אֲבָל לֵךְ הֵרָאֵה אֶל הַכֹּהֵן וְהַקְרֵב אֶת הַקָּרְבָּן אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה לְעֵדוּת לָהֶם״ (מתי ח 4). ישוע הפגין לא רק את מעמדו ככוהן הגדול וכרופא הטוב אלא גם את בקיאותו בתורה ואת שמירתה, שהרי בספר דברים כד 8 אנו מוצאים אזהרה מיוחדת להישמר מאוד מנגע הצרעת ובכל הקשור למעורבות הכוהנים בריפוי ממנה: “הִשָּׁ֧מֶר בְּנֶֽגַע־הַצָּרַ֛עַת לִשְׁמֹ֥ר מְאֹ֖ד וְלַעֲשׂ֑וֹת כְּכֹל֩ אֲשֶׁר־יוֹר֨וּ אֶתְכֶ֜ם הַכֹּהֲנִ֧ים הַלְוִיִּ֛ם כַּאֲשֶׁ֥ר צִוִּיתִ֖ם תִּשְׁמְר֥וּ לַעֲשֽׂוֹת”. ישוע המשיח נדחה ויצא אל מחוץ למחנה בעבורנו, וכולנו הנגועים בנגע החטא יכולים לצאת אליו, אל מחוץ למחנה, כדי לקבל ריפוי והתחברות עם אלוהים. [וק]

ויקרא יד 7-1 מתאר שקורבן שתי ציפורים היה הקורבן לטיהור המצורע. “וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ זֹ֤את תִּֽהְיֶה֙ תּוֹרַ֣ת הַמְּצֹרָ֔ע בְּי֖וֹם טָהֳרָת֑וֹ וְהוּבָ֖א אֶל־הַכֹּהֵֽן׃ וְיָצָא֙ הַכֹּהֵ֔ן אֶל־מִח֖וּץ לַֽמַּחֲנֶ֑ה וְרָאָה֙ הַכֹּהֵ֔ן וְהִנֵּ֛ה נִרְפָּ֥א נֶֽגַע־הַצָּרַ֖עַת מִן־הַצָּרֽוּעַ׃ וְצִוָּה֙ הַכֹּהֵ֔ן וְלָקַ֧ח לַמִּטַּהֵ֛ר שְׁתֵּֽי־צִפֳּרִ֥ים חַיּ֖וֹת טְהֹר֑וֹת וְעֵ֣ץ אֶ֔רֶז וּשְׁנִ֥י תוֹלַ֖עַת וְאֵזֹֽב׃ וְצִוָּה֙ הַכֹּהֵ֔ן וְשָׁחַ֖ט אֶת־הַצִּפּ֣וֹר הָאֶחָ֑ת אֶל־כְּלִי־חֶ֖רֶשׂ עַל־מַ֥יִם חַיִּֽים׃ אֶת־הַצִּפֹּ֤ר הַֽחַיָּה֙ יִקַּ֣ח אֹתָ֔הּ וְאֶת־עֵ֥ץ הָאֶ֛רֶז וְאֶת־שְׁנִ֥י הַתּוֹלַ֖עַת וְאֶת־הָאֵזֹ֑ב וְטָבַ֨ל אוֹתָ֜ם וְאֵ֣ת׀ הַצִּפֹּ֣ר הַֽחַיָּ֗ה בְּדַם֙ הַצִּפֹּ֣ר הַשְּׁחֻטָ֔ה עַ֖ל הַמַּ֥יִם הַֽחַיִּֽים׃ וְהִזָּ֗ה עַ֧ל הַמִּטַּהֵ֛ר מִן־הַצָּרַ֖עַת שֶׁ֣בַע פְּעָמִ֑ים וְטִ֣הֲר֔וֹ וְשִׁלַּ֛ח אֶת־הַצִּפֹּ֥ר הַֽחַיָּ֖ה עַל־פְּנֵ֥י הַשָּׂדֶֽה.”
ציפור אחת נשחטה אל כלי חרס מעל מים זורמים, והאחרת נטבלה בדמה שלה ושוחררה, חיה, אל תוך השדה הפתוח. הראשונה מציגה כפרה באמצעות מות קורבן חף מפשע ואילו הציפור השניה מציגה תחייה מן המתים ועלייה השמיימה. [שו, 30]

הפטרה: מלכים ב ז 20-1; יג 23